בפרשת ויחי אנו נתקלים ביעקב, בסוף ימיו. אנו לומדים על הכבוד הרב לו הוא זוכה, בחייו ובמותו, מידי המצרים, ולומדים לקח מופלא מצוואתו.
יעקב נפטר, וזוכה לכבוד מפליג, שאולי, משתווה לכבוד שזכו להם הפרעונים, המצריים ביכו 70 יום את מות יעקב, יעקב זכה לחניטה, כדרך המלכים, וזכה למסע הלוויה ארוך ומכובד, מרשים ומעורר יראה.
עם זאת, יעקב מצווה, שלוש פעמים, לבניו את צוואתו. לא רכוש הוא מחלק שם, לא גינוני שלטון, לא חלוקת תפקידים מסורתית בין אחים או בניית מומנטים אדירים שיפארו את שמו לאחר קבורתו.
רק שלושה דברים הוא מבקש, והם יסוד גדול לכלל עם ישראל:
האחד - שלא חלילה להיקבר במצרים
השני - שקבורתו תעשה רק על-ידי בניו
השלישי - להיקבר עם אבותיו בחברון.
יעקב ידע שבקשתו מציבה קשיים לא קלים לבניו (ואולי זו הסיבה שהוא משביע את יוסף), לא פשוט למשנה למלך, לעזוב את הממלכה עליה הוא מופקד, ולצאת למסע הלוויה ארוך, להיעדר מתפקידו זמן רב כל-כך, ועוד. בנוסף להסביר למלך מצרים, מדוע אין הוא יכול לקבור את אביו, בכבוד רב ובפאר הנחוץ, באחד מקברי הפרעונים, כיאה לאביו של המשנה למלך.
רק אחר-כך, מתפנה יעקב לברך את בניו. ומה אנו יכולים ללמוד מבקשתו האחרונה של יעקב? יעקב מבקש ללמד את בניו בצוואתו את קדושת ארץ ישראל, קדושת כנסת ישראל וקדושת אבותיהם של ישראל.
יעקב מבין היטב, כי מקומו של עם ישראל הוא בארץ ישראל. נכון, שלכאורה, החיים כרגע במצרים הם אידיאלים, עם ישראל חיי ברווחה מופלגת, באושר ועושר, מחובר היטב לכל מנעמי השלטון, מקושר, עם ישראל חי כקהילה אחת, כמעט ללא מגע עם המצריים, שכן הם חיים בארץ גושן, לכאורה אידיליה. בעוד בארץ ישראל המצב רחוק מלהיות פשוט, עוני, רעב ועמי כנען שרק מחפשים להתעמת עם ישראל.
עם זאת, יעקב רוצה ללמד אותנו כלל חשוב מאוד
עם ישראל חייב לגור על אדמת מולדתו, בארץ ישראל, החיים בגלות, בסיר הזהב, הם חיי רגע, שחולפים ביעף, מיליוני הדונם שמציעים לי מצריים לא משתויים לארבע אמות של אדמת חברון, אלפי מערות ופירמידות מפוארות לא שוות למערה אחת כפולה, בקצה שדה, שם קבורים אבותיי.
בהחזרתו של יעקב, אפילו לאחר פטירתו, לא"י, מתחדשת ומתחזקת הברית בין עם ישראל לארץ ישראל, והלוויתו המפוארת של יעקב, לארץ ישראל, בנוכחות ובשיתוף מלכים, ורוזנים, מחדדת את הכרת העולם כולו, בזיקה ההדוקה של עם ישראל לארץ ישראל.
ויהי רצון, שנזכה לנצח במהרה בימינו, את אויבינו הקמים עלינו לכלותינו, ונזכה לחיות באושר ובשלווה בארץ ישראל שלנו.