כמי שכיהנה כיו"ר ועדת ביקורת המדינה בכנסת, אני יכולה לומר בוודאות, כי דוחות מבקר המדינה מעידים על-כך שהמקום היותר קלוקל, שלא לומר מושחת בפוליטיקה הישראלית, הוא ברשויות המקומיות. הסיבות לכך ידועות.
כמו-כן, דווקא בשל שלטון היחיד של ראש העיר, כמעט ללא מגבלות ועם ביקורת מזערית של מערכות בדיקה ופיקוח חלשות, קיים חשש ליותר קלקולים במערכת, הבאים לידי ביטוי במקרה הטוב ב"עיגול פינות" על הגבול האפור של המשפט המנהלי והפלילי ובמקרה הפחות טוב בשחיתות ציבורית מובהקת.
ברור שלא כל ראשי הערים מושחתים, ברור שיש רבים העושים מלאכתם נאמנה ובמסירות אמיתית למען התושבים, אבל המקרים המפורסמים חדשות לבקרים של ראשי עיר שסרחו, מטילים צל על כל המערכת.
על הציבור לקבל אחריות אין לראות בשיטת הבחירות הישירה את האחריות לשחיתות הפוליטית המקומית, להיפך. שיטת הבחירות הישירה של ראש הרשות היא ראויה ונכונה והלוואי ויחזירו אותה גם למערכת הבחירות הכללית לכנסת. אבל הציבור כולו צריך לקבל אחריות ולבחור בבחירה האישית את המנהיגים הישרים ולא רק המוכשרים. הציבור חייב להבין כי השחיתות הפוליטית פוגעת בראש וראשונה בציבור עצמו, כל מי שמבקש לעצמו תפקיד במערכת הציבורית בזכות כישוריו והכשרתו ונתקל בתפקיד התפוס על-ידי מקורבים, כל מי שמבקש להתמודד על מכרז לאספקת שירות או ציוד לרשות המקומית, ונתקל במכרז התפור למקורבים, כל מי שביקש חינוך טוב לילדיו ונתקל במנהלת חסרת כישורים שמונתה לתפקידה בזכות קשריה או מי שבסמוך לביתו אישרו גורמים מקורבים בניית בניין בניגוד לחוק, כל אחד מאלו נפגע אישית משחיתות ציבורית.
הפגיעה של השחיתות איננה רק בעלות המשרה או המרכז, אלא פגיעתה קשה יותר במערכת אספקת השירות הציבורי לכל אחד ואחת מאיתנו. משמעות השחיתות הציבורית היא שאיננו מקבלים את המגיע לנו כאזרחי המדינה, לא בטיב ולא בכמות, כי מישהו היה שם ו"גנב את הקופה".
