"ההזנחה של הנוער הערבי במזרח י־ם - פצצה חברתית"

הראיון עם השופט ד"ר עוני חבש מתעכב מעט מפני שבאולמו עדיין מתארך דיון. הנוכחות שלו על כס השופט סמכותית אך שקטה. מה עובר על שופט ערבי יחיד במערכת מורכבת בעיר שסועה ורבת מתחים מן הסוג הלאומי, הפוליטי והדתי גם יחד? עוני חבש עשה את הג'וב הכמעט בלתי אפשרי הזה בבית המשפט המחוזי - 15 שנים תמימות. "האיש הזה הוא ג'נטלמן" - אומר עליו שופט שראה אותו בעבודה. אבל גם לג'נטלמן הזה יש, מן הסתם, נקודת שחיקה. הוא גילה בשעתו כי דיון שהיה אמור להתקיים בפניו בתיק של אנשי ימין קיצוני נותב לשופט אחר. הוא שמע כי אחרי שפסק בתיק של צעירים יהודים שתקפו ערבים בשכונת פסגת זאב - הופצו נגדו שם כרוזים מגנים. מוצאו של חבש, מוסלמי מאמין, עמד לא אחת ברקע להט התגובות לפסיקתו - והביקורת עליה. חיים שיבי: עם פרישתו של אדוני – ויתקן אותי אם אני טועה – לא נותר עתה ולו גם שופט ערבי מכהן אחד בכל המערכת השיפוטית בירושלים שיש בה אוכלוסיה ערבית גדולה – ואנחנו יושבים כאן ברחוב סאלח א-דין בסמוך למשרד המשפטים ומן הבניין הזה אפשר להבין בנקל כי מדובר בעיר מעורבת. מצב לא נכון לדעתי. דעתך? כב' השופט חבש: "אתה צודק בהחלט. עוד לפני שהתמניתי הייתה תקופה ארוכה שלא היה במערכת שופט ערבי. בשעתו כיהן ראסם אל נאשף ז"ל בבית משפט השלום ועברו מספר שנים עד למינוי שלי שבהן לא כיהן שופט ערבי. מאז שאני בתפקידי כאן – 15 שנה – לא התמנה שופט ערבי. אוסיף ואומר כי כל שרי המשפטים שהגיעו לבית משפט זה והתארחו כאן שמעו מפי כי צריך לשלב שופטים ערבים במערכת. התשובה הייתה – כן. אכן צריך. אך דבר לא נעשה. אחמד עואודה: מה הסיבה למצב הזה? בדקתי ומצאתי כי במחוזי בנצרת יש 4 שופטים ערבים מתוך 12. בשלום 10 מתוך 18. בחיפה 4 שופטים. מדוע לא בירושלים? חבש: אינני יודע מה הסיבה אך כל שנותר לי הוא להלין על מצב שאינו תקין לדעתי. ואני חרד למה שיבוא לאחר פרישתי. אין להגדיר כס שיפוט מיוחד לשופט ערבי, אלא יש צורך במינוי מספר שופטים ערבים בעיר הזאת - צורך אמיתי בעיר שחיים בה מאות אלפי ערבים. אני מקווה שהנושא יטופל ובהקדם. שיבי: נוכח הצורך – מדוע אדוני פורש? חבש: שאלה טובה. יש כמה גורמים ששיחקו תפקיד. הסיבה העיקרית היא העומס הכבד, המוטל על בתי המשפט. אהבתי את עבודתי למן יומי הראשון כאן, והקדשתי לה את כל מרצי וזמני. נהגתי להגיע לבית המשפט כבר בשעה שבע בבוקר ולצאת עם סיום התיקים הקבועים לדיון בפניי ולעיוני. הקדשתי לכל סוגיה וסוגיה, קלה כחמורה, מלוא תשומת הלב והזמן הדרוש, במנהגי "לישון" על מסקנותיי, ואיני מצטער על כל החלטה, צו או פסק דין שיצא תחת ידי בשנות כהונתי כשופט. עודני אוהב את עבודתי, ברם הנטל המוטל על כתפי השופטים במדינת ישראל הולך וגובר ולראיה - כשהתחלתי לעבוד כאן היו 21 שופטים וגם כעת, עם סיום עבודתי, לא השתנה משמעותית מספרם של השופטים המכהנים (כ-22 במספרם כיום). כל זאת כשמספר התיקים, ביניהם "מגה תיקים", גדל כאמור וכתפינו צרות מהכילו. שיבי: לא היו שאיפות קידום לערכאה העליונה? ומה הפרק הבא? חבש: הדבר לא העסיק אותי. אני אדם שיודע להתמקד בביצוע העבודה שלפניו. לגבי העתיד – יש סימני שאלה ודבר לא הוגדר סופית. כמובן – כל שופט חושב על נושאים מתחום המשפט כמו בוררויות וגישור. אפשרות נוספת היא לעסוק בכתיבה. אני רוצה להקדיש זמן לנושא של החוק והשריעה (הדין הדתי האיסלאמי). אלי אביר: חזרה לסוציולוגיה? ומה הביא אותך מלכתחילה – למשפטים? חבש: אני אכן סוציולוג במקור והקדשתי ללימודים בתחום זה ולקבלת דוקטורט באוניברסיטת קורנל בארה"ב - עשר שנים מחיי. המומחיות שלי הייתה בפיתוח אזורים חקלאיים – סוציולוגיה אגררית. כשחזרתי פניתי לכל משרד ממשלתי אפשרי כדי לקבל עבודה בתחום התמחותי. קיבלתי תשובה שלילית מכולם – להוציא מנכ"ל משרד הפנים, אשר הזמין אותי לראיון. אחרי הראיון עימו אמר לי כך: אדבר איתך גלויות. באת עם תואר מאוניברסיטה מכובדת, אך כדאי לך לפנות ליועץ לענייני ערבים כדי שיוכל לעזור לך למצוא עבודה. זה היה אור אדום. פניתי לאוניברסיטה העברית והתחלתי לעבוד במחקר – בחוזה מיוחד לשנה הראשונה. בתום השנה הגישו לי שוב הצעה לעבוד בחוזה מיוחד. השבתי להם שאני מבקש תנאי העסקה קבועים – ושאם הדבר בלתי אפשרי שיאמרו לי. כשחזרו אלי עם תשובה שלילית – פניתי ללימוד משפטים, סללתי לעצמי דרך לעיסוק כעורך דין וגילתי עולם מרתק, שבו משתלב הפן הסוציולוגי האינהרנטי לאישיותי היטב, ובפרט בשבתי על כס השיפוט. שיבי: כסוציולוג ומשפטן ומוסלמי– כיצד אדוני רואה יכולת של שופט מאמין ליישב נכונה נורמות דתיות עם נורמות אזרחיות. למשל – בנושא מעמד וזכויות האשה והגנה עליהן. חבש: ראשית, ומתוקף תפקידי כשופט בערכאה אזרחית, לא נתקלתי בדילמות כאלה כמעשה של יום ביומו. לגופו של עניין וככלל, החוק האזרחי מחייב ובתפקידי כשופט, עליי לקיים את החוק. בפועל, עיקר ההתנגשות בין שתי מערכות הדינים הנו בעניינים שאין הדת מחייבת בהם ואילו לחוק הישראלי בכורה. לדוגמה, לגבר מוסלמי מותר לשאת עד ארבע נשים, כאשר החוק הישראלי מתיר רק אישה אחת. זאת רשות ולא חובה, כך שאין לומר כי קיימת כאן התנגשות קלאסית בין שתי מערכות הדינים. אם נחזור לשאלותיך מבראשית, אזי מינויו של שופט ערבי בבית משפט לענייני משפחה, בהקשר זה, הנו חשוב לפיתוח ההלכות בעניין. עואודה: אם נחזור להעדר שופטים ערבים בירושלים – יתכן שהסיבה היא הקושי של שופט ערבי להתמודד עם התיקים שהמציאות הירושלמית מעלה בפניו. חייו של שופט ערבי בעיר אחרת קלים יותר. חבש: עבודת שופט היא עבודה קשה בכל מקום. והחלק הקשה ביותר הוא קבלת החלטות. כמובן שיש תיקים קלים ואחרים טעונים יותר. למשל – המקרה של תקיפת שני צעירים ערבים בפיסגת זאב על-ידי צעירים יהודים שבעקבות ההחלטה שמעתי שחולקו כרוזים נגדי, ניהלתי את המשפט בצורה אובייקטיבית ומקצועית מבלי להתחשב אם מדובר ביהודים או ערבים. כשמופיע לפני נער צעיר באזיקים – ערבי או יהודי – ואני רואה לצידו את אימו הבוכייה- זה כואב לי ללא קשר לדעותיו או מוצאו. אם ניתן אני הולך לכיוון טיפולי ושיקומי. שיבי: ראית את עצמך כמקצוען נטול פניות. האם כך ראתה אותך המערכת? שהרי בפרשת תיקי המחתרת היהודית השנייה – נותב הדיון לאחר? חבש: הייתה זו תקופה עמוסה מאד במערכת המשפט והופתעתי למצוא שנאשמים בעבירות שכאלה לא הגיעו לאולמי. יחד עם זאת, התמקדתי במתרחש בדלת אמותיי, בשל העומס הקיים ממילא בלשכתי ועסקתי בעבודתי כבמהלכם הרגיל של הדברים. שיבי: האם אני יכול לומר לעצמי כאזרח שכל ההליך המשפטי – משלב המעצר ועד שלב גזר הדין הוא תהליך של שוויון מלא בין יהודים לבין ערבים – כיצד אתה רואה את העניינים על-פי הניסיון המצטבר שלך ומנקודת התצפית הקרובה מאד שלך על כס השיפוט? חבש: כעורך דין נאבקתי למיצוי זכויות של לקוחות – כל הלקוחות - והיו לי לא מעט לקוחות יהודים. לא הרגשתי שיש קיפוח בזכויותיהם של ערבים בשל היותם ערבים ולא מצאתי הטיה בהליך המשפטי בעניין זה. אני שב וחוזר, גם בהקשר זה, כי הגנה על זכויותיהם של מתדיינים ושמירה על סדרי הדין הראויים מצויה, באופן בסיסי, ביכולתו של שופט לתפקד בסביבת עבודה רגועה ונינוחה במידת האפשר, סביבת עבודה שתושג אך במציאת פתרונות להקלה על העומס. לדידי, כולנו חייבים להירתם במציאת פתרון לבעיה זו. שיבי: אדוני מודע בודאי לדוח האחרון של האגודה לזכויות האזרח. התמונה אינה מרנינה בכל הקשור למימוש זכויות מיעוטים. חבש: תחלואי החברה והקרעים בה מתנקזים בסופו של דבר לאולמו של שופט. כולנו עדים לכך שרף האלימות הולך וגובר. לדוגמה, מה שקורה בקרב צעירים בבתי הספר ובמועדונים, ואף בכבישי הארץ – מזעזע. הסוציולוג שבי רואה את שורש הבעיה בתא המשפחתי, בסביבה הקרובה ובמסגרות החינוך. זהו הבסיס המכונן, האקלים בו סופג נער את ערכי היסוד שלו ועל פיהם מעוצבים חייו. עואודה: מצד אחד סימני גזענות בקרב נוער יהודי. מצד שני היגררות של נוער ערבי לפגיעה בחוק. והקרע הולך ומחמיר. אפשר לבלום הדרדרות? אני רוצה לגדל את ילדי בעיר הזאת – והמצב בה בעייתי. חבש: מילות המפתח הן הסברה חברתית והעצמה, הנדרשות, כשלעצמן, למשאבים אנושיים וכלכליים. הנוער הערבי מוזנח, כפי שבא הדבר לידי ביטוי במרקם העירוני הירושלמי – בפרט זה שבמזרח העיר, וברחבי הארץ ככלל. חסרים ארגונים מקצועיים לטיפול בנוער הערבי והכוונתו לחיים נורמטיביים, כן חסרים מוסדות שיקום לעבריינים צעירים ערבים. וכך נער, שכבר החליק במדרון והפך לעבריין צעיר, להפוך, לימים, לעבריין מבוגר וקשה יותר. זאת פצצה מתקתקת מן הבחינה החברתית ואם לא תטופל, אך תלך ותחריף. הליכי הסברה למניעת עבריינות על-רקע לאומני נדרשים, בהמשך לשאלתך, הן בקרב הנוער הערבי והן בקרב הנוער היהודי, למניעת התדרדרות נוספת וכי שנוכל להוסיף כולנו לגדל ילדינו בירושלים, בבטחה. אציין כי גם צעירים ערבים נורמטיביים המצליחים להשיג תארים אקדמאיים שמבקשים לבנות את חייהם נתקלים בקשיים עצומים באיתור מקורות תעסוקה. אביר: מכס השיפוט – רואים הבדל בין עורך דין תל אביבי לבין ירושלמי? חבש: אין חולק בדבר קיומם של הבדלים בין עורכי הדין הפועלים במחוזות השיפוט השונים, ובכלל זה אל לנו לשכוח גם את מחוזות הצפון והדרום. ההבדלים הקיימים מוכתבים על-ידי קצב החיים בכל אזור באשר הוא והתחרותיות הקיימת בענף המשפט, אך עיקר ההבדל נמצא, לגישתי, לאו במנטאליות המשפטית שבמחוזות השיפוט השונים אלא בותק המקצועי, בין עורכי הדין הוותיקים והמבוגרים לבין אלה הצעירים. לדוגמה, לא העליתי בחלומותיי הפרועים בעת היותי עורך דין שאלבש גלימתי באולם בפניו של השופט, או שאצא מן האולם כשגבי אל השופט. על כללים אלה גדלנו. חלק מעורכי הדין אינם נרתעים מללבוש את הגלימה באולם בית המשפט וחלקם באים עם עניבות צבעוניות. חשוב מנושא הגינונים הוא נושא הכנת התיק ביסודיות. עד לפרטי הפרטים. דבר דבור על אופניו. גם זה אינו מה שהיה. עורך דין חייב להכיר היטב את הטענות העובדתיות והמשפטיות שלו על-מנת להשיב לשאלות השופט אשר טרח והכין את התיק לפני כניסתו לאולם. אינני מקבל את התירוץ של תחרות הדוחפת לשטחיות. לדעתי תחרות צריכה להביא למצוינות – לא ההפך. להכין את התיק זה מחובתו של עורך הדין כלפי לקוחו, ועורך דין שאינו עושה כן הוא עורך דין לוקה במצפונו.