בסוף השבוע התפרסם ב"7 ימים" של ידיעות אחרונות תחקיר על הפשיעה הגואה בדרום תל אביב, אותה מובילים פליטים מסודן ואריתריאה. אותי אישית זה ממש לא הפתיע.
לפני חודשיים צילמתי לצורכי עבודה קבוצה של פליטים באזור התחנה המרכזית הישנה. אחד מהם תקף אותי, ניסה להוציא מידי את תיקי, חבט בי וגם שרט את כף ידי. הזעקתי את המשטרה. בעודי ממתין לה, מוקף באותו פליט ובחבריו (שלזכותם יש לומר שהרגיעו אותו), ראיתי ניידת חונה ברחוב סמוך. ניגשתי לשוטרים וסיפרתי להם את המעשה. תגובתם: "אנחנו פה במשימה אחרת, הניידת שלך בדרך". תגובה ממש לעניין.
לניידת "שלי" לקח בערך 10 דקות להגיע, במהלכן הספיק הפליט לתקוף אותי שוב. אחרי חקירה ראשונית, בה הצגתי את תעודת העיתונאי שלי והבהרתי שהותקפתי תוך כדי עבודתי, נשאלתי אם אני רוצה להגיש תלונה. השבתי בחיוב. הפליט עוכב, נסענו למטה מחוז תל אביב והגשתי תלונה. החוקרים תייגו אותה תחת "תקיפה וניסיון לחטיפת ארנק". אחרי שבועיים בערך קיבלתי הודעה על סגירת התיק. למה? ככה. החשוד הוזהר, וזהו.
השוטרים שליוו אותי אמרו בדרך אגב, שהייתי מאוד אמיץ בכך שהתקשרתי למוקד וחיכיתי להם. "אמיץ" היא לפעמים מילה מנומסת ל"טיפש", ואחד מהשוטרים הודה בחיוך שלכך התכוון. כאשר כך נראה הטיפול של המשטרה, מה הפלא שהפשע של אותם פליטים מסכנים (עם או בלי מרכאות) רק גואה?