צל"ש לריטה, לשאול מופז ולמיקי איתן

תחום נוסף שבו שלטה הר' הרוטטת זמן רב היה תחום הזמר והבימה. בדומה לקריינים ברדיו, גם זמרים ושחקנים בני הארץ, שדיברו בחיי יום-יום בר' אחורית - "ר' רגילה", אם לנקוט לשון לא מקצועית - החליפו אותה בר' רוטטת, או מגולגלת, ברגע שעלו על הבימה. לזמרים ולשחקנים אלה היו שתי ר', אחת ליום יום ואחת לעבודה. הלהקות הצבאיות, שחבריהן היו רובם ככולם ילידי הארץ, שרו בר' מגולגלת למהדרין. הזמרים, שהיו חיילים, לא רצו להסתבך בשל הפרת פקודה (על-אף שמבחינה לשונית הייתה זו פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור של נוקשות לינגוויסטית התנוסס מעליה). וכך שמענו, למשל, איך "סררררן גד ררררפאלי הלך לאכול צהרררריים / ואנחנו שלושתנו נשאררררנו לבד במשררררד / אררררונות של ברזל / עררררימות של תיקים / וסביבנו אלפי ילקוטי השיררררות" ("דינה ברזילי" מאת חיים חפר וסשה ארגוב). הזמר הישראלי שמר על הר' הרוטטת הרבה אחרי שהרדיו כבר זנח אותה. זמרת כמו נורית גלרון, למשל, שהייתה מהדרת מאוד בר' הזאת, החליפה אותה בר' רגילה רק בעת האחרונה. מכל זה אנו למדים, שהעברית הישראלית עדיין לא סיימה את מאבקי העיצוב העצמי שלה, וכמו לכל מאבק גם למאבקים לשוניים יש מחיר. במקרה זה - מבוכתם הפנימית של מי שמשנים את מבטאם לכאן ולכאן מתוך החלטה מודעת ומכוונת. פטורים מן המבוכה הזאת הם מי שאינם נכנעים לשום תקינות פוליטית לשונית ושרים, או מדברים, על-פי מה שטבעי בפיהם. כך, למשל, ממשיכה ריטה לשיר בר' רוטטת ובאותה ר' מדבר בחופשיות שאול מופז. לשניהם נוח להגות כך בשל רקעם הלשוני-משפחתי הפרסי וכל הכבוד להם על שאינם נכנעים למוסכמות כאלה ואחרות. הר' המיוחדת ביותר בישראל שייכת, כמובן, לח"כ מיקי איתן. איתן הוא יליד הארץ, אך יש לו ר' קדמית מיוחדת, שדומה מעט לר' "רטרופלקסית" אנגלו-סקסית הגם שאינו אנגלו-סקסי. ר' זו, שמקורה ככל הנראה, דווקא בגליציה, סיבכה את הח"כ בהרפתקאות שונות מאז ילדותו ועד היום. המורה לאנגלית שלחה אותו ללמוד צרפתית, והמורה לצרפתית אמרה שמקומו דווקא בשיעורי אנגלית. שוטר ביקש לעצור אותו על שהוא מתחזה לאמריקני, ויש מי שסבר בטעות שזוהי דווקא ר' סיבירית, שבה דיבר, למשל, שדר הרדיו הוותיק רפי אמיר (אשר התפרסם בשידור כניסתו לעיר העתיקה במלחמת ששת הימים). מיקי איתן יכול, אם הוא מתאמץ במיוחד, להגות ר' אחורית יותר, קרובה לזו הצרפתית, וכותב הטור שמע אותו בהדגמה מיוחדת לטור זה, אך איתן ממשיך לדבר בר' האישית הרגילה שלו בלי לעשות מזה עניין, וכל הכבוד לו על כך. שום רע לא יקרה אם חלקנו נדבר בר' כזאת וחלקנו בר' אחרת. ברוסיה, למשל, מוצאים את שני הביצועים של הר', ופרופ' חיים בלנק מראה כי בתחילת המאה ה-20 היו מהגי הר' האחורית ברוסיה מיעוט יוצא דופן. מיעוט זה דיבר כך, בין היתר בשל השפעת היידיש או בניסיון לחקות את המבטא הכמו-צרפתי של בני האצולה. כדי שהתלמידים יהגו את הר' כדבעי, כלומר רוטטת, הטילו עליהם המורים להגות את המשפט המפורסם Na gore Gararat j'est Prekrasny vinograd - כלומר, "על הר אררט יש ענבים משובחים" (על-פי חיים בלנק, "לשון בני אדם"). סימוכין לדברי בלנק, שנכתבו בתחילת שנות החמישים, מצאתי לאחרונה בתרגומו החדש לעברית של המחזה "שקיעה" מאת יצחק באבל. ברשימת הדמויות במחזה: "אורוסוב - עוסק בתיווך חשאי. מדבר בר' יהודית" (איסאק באבל, "כל הכתבים: כרך שני", הוצאת כרמל). המחזה "שקיעה" מתרחש, כידוע, באודסה, שבה הייתה השפעה יהודית ניכרת בתחום הלשון ובכל שאר תחומי החיים, כולל העולם התחתון, שאורוסוב, הגוי בעל המבטא היהודי, הוא חלק ממנו. בבריטניה יש כמה סוגי ר'. הר' האנגלית ה"רטרופלקסית" המוכרת מתקיימת לצד הר' הרוטטת של הסקוטים (ׂScottish burr) ולצד הר' האחורית של נורתמברלנד (Northumbrian burr) וכולן חיות יחדיו בשלום ובשלווה בשידורים ובכל מקום אחר בממלכה המאוחדת. לעתים מרטטים דוברי הר' האנגלית הרגילה, ה"רטרופלקסית", בכוונה תיאטרלית מעט את הר' שלהם לתפארת הקריאה, וכך שמענו באחרונה כאן בישראל תשדיר פרסומת ובו קטע באנגלית שעניינו RRRoyal decRRRY. ומה המצב בערבית? פרופ' בלנק מציין, כי בערבית יש ר' קדמית (רא) המקבילה לר' העברית (כמו במילה הערבית ראס, כלומר "ראש") ור' אחורית (עֵ'ין) המצוינת בעברית על-ידי האות ע' (כמו במילה "עזה"). בלנק מראה שדוברי העברית אינם מבחינים בנקל בין שני הגאים אלה ומתקשים עם העֵ'ין הערבית, וכך למאכל הערבי בורע'ול הם קוראים בורגול אך לע'זה הם קוראים עזה (ודווקא על כך איני מאשים אותם, שהרי בתנ"ך נכתבת עזה באות העברית ע', כפי שיכול לאשר שמשון שלנו). לכך אפשר להוסיף, שאפילו כתב הטלוויזיה סלימאן א-שפי, שאינו מתקשה בהגיית הע'ין הערבית ויכול להגיד בקלות ע'זה (קרי "רזה"), שוחה עם הזרם וחותם את הכתבות שלו בסגיר המוכר: "כאן סלימאן א-שפי - (הפסקה ארוכה) - עזה". באחרונה אינו משדר משם, ולכן נאחל לו, לסיום, שיחזור בקרוב לעזה עם מיקרופון ומצלמה מבלי לחשוש לחייו.