מומחה מטעם בית המשפט הינו בעל תפקיד מכריע בקביעת הרף של איכות הבנייה בכלל ואיכות המגורים בפרט במדינת ישראל. הוא נהנה ממעמד אובייקטיבי ונטול פניות
לכאורה, בחסותו של השופט, כמו גם
לכאורה הוא ניצב בראש רשימת המומחים במקצועו, וחזקה עליו כי הוא גם יודע ומכיר את הנושא ועוסק בו בשגרת עבודתו המקצועית.
כך צריך להיות, אך בתחום המומחים לליקויי בנייה - המציאות שונה בתכלית השינוי:
המומחים הכי נחשבים הינם מומחים שלא עובדים במקצוע בהם הם מומחים מזה שנים רבות וגם עיסוקם בעבר לא ממש משכנע, כלומר, הם חבורת מהנדסים שיודעים להיות מומחים בנושא אותו הם אינם מבינים. כתוצאה מכך, הערכותיהם אינן נכונות והדבר מתגלה כאשר באים לבצע את התיקון הלכה למעשה על-פי שיטתם, כפי שהותוותה בחוות דעתם. פתאום מתברר, כי הפתרון שהועדף על-ידי המומחה לא מהווה כלל תרופה לבעיה, והמחיר רחוק ממה שנרשם.
מדובר בקונסטרוקטורים שלא עוסקים כיום, וספק אם עסקו בעבר, בתחום הקונסטרוקציות, ובמומחים כלליים - שעוסקים רק בחוות דעת ואינם עוסקים כלל לא בתכנון ולא בביצוע, ואף על-פי כן הם קנו לעצמם שם מכובד בין כותלי בתי המשפט.
הנזק הנגרם ממומחיותם הינו רב, כי בסופו של יום, נותר התובע עם פיצוי כספי שמאפשר לו איכשהו להיות מאוזן מול כל ההוצאות שהיו לו בנקיטת ההליך, ועם ליקויי בנייה כפי שהיו בהתחלה.
כך קורה כאשר מתמנה מומחה שאינו מומחה, ובצירוף לכך, כאשר מומחיותו לא עומדת במבחן השיפוטי עקב אזלת ידו של עורך הדין ו/או קוצר הזמן של בית המשפט אשר עסוק תמיד בנושאים הרבה יותר חשובים. כאמור, מומחה כזה גורם נזק, וכבר הובהר במסגרת זו כי הוא אינו בעל חסינות וכי אפשר לתבוע אותו על הנזק שנגרם בגללו.