אף שישראל מתיימרת להיות מדינה של שוויון-זכויות לכלל אזרחיה - היא מפלה רבים מהם לרעה. מבין העדות, למשל, חשה עצמה העדה האתיופית כזנוחה וכמושפלת מכולן. בניה נאלצים להתמודד, לא אחת, על כבודם האבוד, ותלמידיה נדחקים מבתי הספר שבהם הם מבקשים ללמוד, בתירוץ שרמתם אינה מספקת בשבילם.
חמור לא פחות הוא גורלם של יוצאי עדות המזרח: בשל צבע-עורם הכהה ושמות המשפחה שהם נושאים, הם נתקלים במחסום הסלקטורים בכניסה למועדונים, ונחקרים יתר על המידה, בשדות התעופה.
לא שפר גם מצבם של הנכים, שבשל מוגבלותם הגופנית אין להם נגישות למוסדות-ציבור רבים, אינם מסוגלים, בהיעדר רמפה מתאימה, לטפס במדרגות המובילות אליהם, או לעלות לאוטובוס, שמדרגת העלייה אליו גבוהה מדי; ויש גם חניונים שלא דאגו להקצות עבורם חניה מסודרת ונגישה אל האתר שאליו הם מבקשים להגיע.
ביצים ביצים... מבעלי רישום פלילי בעבר נמנעת תעסוקה במקומות-עבודה או במקצועות רגישים, באשר הרשעתם אינה נמחקת גם זמן רב לאחר שחזרו למוטב, והכתם הזה ממשיך ללוותם במרוצת השנים; וכל מי שהוא ממזר, בן לאישה יהודייה הנשואה לפלוני ושהתעברה מאלמוני, "לא יבוא בקהל ה'" לפי ההלכה ולמעשה גם לא יוכל לבוא בברית הנישואין.
באחרונה הגיעו לבתי המשפט פניותיהן של נשים, שביקשו לאמץ שלושה שמות-משפחה, אם בשל גירושים, אם בשל נוהג מקובל אצל אמנים וסופרים, ואם משום שכך נהוג במדינות מסויימות. משום מה, סירבו בתי המשפט להיענות לבקשות והותירו את המקסימום לשני שמות בלבד. המקרה של ג'ודי שלום-ניר-מוזס, הנושאת שלושה שמות-משפחה ושאושר בזמנו על-ידי בית המשפט, לא הפך, אפוא, לתקדים ונותר בלבדי.
ואחרון-אחרון - בביצים עסקינן. מסתבר שיש מהן השוות יותר ואחרות השוות פחות. הביצים של "תנובה", למשל, שוות, משום מה, הרבה יותר מהביצים של "גליקסמן", אף שאלה האחרונות נחשבות איכותיות יותר בטעמן ובצבען. אבל הביצים החיוורות והתפלות של "תנובה" זוכות להימכר בכל רשתות השיווק, בעוד שאלה האורגניות והכתומות של משק גליקסמן, המשווקות היישר מן התרנגולת אל המכולת, נדחקות לקרן-זווית ונמכרות ברשת-שיווק אחת בלבד: "מגה". ככה זה כשמדובר בקונצרן דומיננטי, השולט בשוק ושעל-פיו ישק דבר. אחרי ככלות הכל, בעל המאה הוא בעל הדעה.
