סכנה ושמה מעבר-חציה

בעולם הרחב נועד מעבר החציה לאפשר להולכי הרגל לחצות בבטחה את הכביש. לא בישראל, שבה הוא ממש משמש, כאיפכא מסתברא, מוקד לפגיעה בהם. הגדילה לעשות שווייץ, שבה הפך מעבר החציה לקודש-קודשים תעבורתי. שום נהג מקומי בה לא יעז ללחוץ על דוושת הגז כל אימת שהולך הרגל לא סיים את חצייתו. זאת ועוד: למן הרגע שזה האחרון יתקרב בכלל מן המדרכה למעבר החציה - כבר תהיה רגלו של הנהג לחוצה על דוושת המעצור. יתרה מזו: גם מי שיהין לחצות בשווייץ את הכביש שלא במעבר-חציה דווקא - יכובד על-ידי הנהג שממולו, וזה האחרון ימתין לו, בסבלנות, עד שיחצה. החוק השווייצרי קובע עונשים כבדים לנהג הדורס. הוא ייאלץ לפרנס את שארי-בשרו של הנפגע, עד ליומם האחרון, אם דרס אותו למוות, וגם אם רק פצע אותו - יהא עליו לשלם לו פיצויים מוגדלים. זו, מן הסתם, הסיבה לכך שבשווייץ אחוז פגיעתם של הולכי הרגל על הכביש שואף לאפס. אבל, לא רק בשווייץ, המחמירה כל-כך עם הנהג הדורסני. גם במדינות נאורות אחרות, של מרכז ומערב-אירופה, החוק הוא לצידו של הולך הרגל והנהג הפוגע יוענש בכל חומרת הדין אם פגע בו. רק בישראל, המחזיקה בשיא עולמי של תאונות-דרכים, שולטת ההפקרות על הכביש. במקום שיהפוך למעבר בטוח - מעבר החציה מסוכן, מאין כמוהו, להולך הרגל. אף שהחוק מחייב כל נהג להאט לפניו - מצפצף עליו הנהג המצוי וממשיך בנסיעתו באין מפריע.