המערכת הרגשית היא המערכת הלא מודעת רבת העוצמה שלנו, העומדת מאחורי הניתוב הרגשי, המיומנויות והיכולות שלנו בתחומים נרחבים ומהותיים ומאחורי האופן בו אנו קולטים ומפרשים את המציאות.
המערכות הנפשיות שלנו, בדומה למערכות הגופניות, התפתחו באופן שממקסם את סיכויי הישרדותנו. כיצד יתכן שיש הגיון הישרדותי ברגשות כאובים המנתבים אותנו בצורה בעייתית?
יש לנו שני סוגי זיכרון. הזיכרון המודע הוא הזיכרון אליו אנו מודעים. בנוסף, מוטמע בנו זיכרון רגשי לא מודע. הרגשות שלנו אינם אקראיים, הם האמצעי בעזרתו מנתבת אותנו המערכת הרגשית לפעול על-פי הזיכרון הרגשי המוטמע בנו. אנו מודעים לרגשות המתעוררים בנו אך לא למטרות הרגשיות האמיתיות, אליהן מנתבים אותנו רגשותינו.
מבט על הטבע מלמד שישנם בעלי-חיים רבים שמתקיימים בסביבות חיים שנתפסות אצלנו כבעייתיות, דוגמה לכך היא הפינגווינים החיים בקוטב. בעלי-חיים אלו לא יוכלו להתקיים בסביבות חיים שנתפסות על-ידנו כנוחות יותר וזאת משום שיכולותיהם התפתחו במהלך אבולוציה כך שיתאימו לסביבות חיים אלו. כך גם אנחנו - התגובות הרגשיות שלנו מנתבות אותנו לפעול על-פי הזיכרון הרגשי שלנו, המוטמע בנו כדרכי הישרדות לא מודעות, וליצור לעצמנו סביבת חיים הדומה מהותית לסביבה בה עוצבה אישיותנו ואליה יכולותינו מותאמות. סביבת חיים שאינה בהכרח מאושרת.
התקופה המשמעותית ביותר בה אנו מטמיעים זיכרון רגשי לא מודע היא תקופת הילדות ובעיקר תקופת הינקות. להורים יש רגשות מורכבים וייחודיים לכל אחד מילדיהם. הילד מטמיע את רגשותיהם של הוריו. לרגשותיהם כלפיו בינקותו תהיה השפעה מכרעת על אישיותו ועל האופן בו ינתב את חייו.
המערכת הרגשית מנתבת אותנו באמצעות תגובותינו הרגשיות המשפיעות באופן מכריע על החלטותינו. רגשותינו משפיעים באופן מהותי גם על מחשבותינו. לדוגמא: שיקולי ההיגיון של אנשים המצויים בקצוות הקשת הפוליטיות מושפעים באופן מכריע מהאידיאולוגיה המוטמעת בהם.
הבעייתיות באופן פעילותה של המערכת הרגשית היא בכך שהיא לא מנתבת אותנו בהכרח להצליח ולהיות מאושרים אלא ליישם את המטרות הרגשיות הלא מודעות שלנו ללא שיקולי כדאיות. אין זה מקרה שהתחומים שבהם הטמענו זיכרון רגשי בעייתי בילדותנו הם התחומים שבהם אנו מתקשים היום.
דוגמאות שימחישו זאת: - תומר ספג מהוריו זלזול ביכולותיו בילדותו, כאדם מבוגר הוא מתקשה להצליח בתחום המקצועי. בכל פעם שהוא מתחיל לעבוד במקום עבודה חדש הוא חש לחץ, חרדה וקושי נפשי. רגשות אלו גורמים לו להכשיל את עצמו שוב ושוב.
- עינת נדחתה רגשית בינקותה על-ידי הוריה וממשיכה לחוש דחויה, שלא בצדק, כל חייה. בבגרותה, היא חשה חרדה של ממש הגורמת לה לבודד את עצמה ולהימנע מקשרים עם אנשים אחרים, למרות שהדבר מכאיב לה.
- יעל גדלה בסביבה שבה היה מחסור חומרי של ממש. בבגרותה מצבה הכלכלי השתפר, אך היא חשה חרדות של ממש מהוצאת כספה. חרדות אלו גורמות לה ליצור לעצמה מחסור חומרי של ממש הפוגע באיכות חייה.
- אורי הטמיע חוסר ביטחון עמוק בהוריו וזיכרון רגשי דל ובעייתי בתחום המשפחתי. רגשותיו מנתבים אותו להתאהב בבנות זוג בעלות קושי רגשי זוגי. (התאהבות היא כמובן פעולה רגשית לא מקרית, הגורמת לנו לרצות בקרבתו של אדם שתכונותיו מתאימות לעולמינו הרגשי). כאשר הוא מנסה לקיים מערכות יחסים זוגית מתעוררים בו רגשות של מחנק וקושי הגורמים לו להתנהג באופן שמכשיל את יחסיו הזוגיים. למרות רצונו העז ביצירת זוגיות חיובית וטובה, רגשותיו מכשילים אותו פעם אחר פעם והדבר מכאיב לו.
- רויטל גדלה עם אם חרדתית שהגבילה אותה ומנעה ממנה לצאת מביתה. בבגרותה היא מסתגרת בביתה ונתקפת בחרדות של ממש כאשר היא יוצאת ממנו.
תפיסה זו שונה לחלוטין מזו המקובלת כיום. פרויד יצא מתוך הנחה סמויה שהמערכות הנפשיות שלנו מנתבות אותנו להרגיש טוב ומפחיתות חושות שליליות באמצעות מנגנוני הגנה שונים.
הדוגמאות שראינו ממחישות עד כמה אין זה נכון. דוגמה נוספת, כאובה במיוחד, שממחישה זאת היא של ענבר. ענבר גדלה בסביבה אלימה ובבגרותה היא נישאה לבעל אלים. היא יודעת שהוא מסב לה כאב, אך מנותבת על-ידי רגשותיה ליצור לעצמה סביבת חיים דומה לזו שבה גדלה.
היום נוהגים להתייחס לחרדות ולדיכאונות כ"קלקול". אין זה נכון. חרדות ודיכאונות הן תגובות רגשיות רבות עוצמה המנתבות אותנו לנהוג על-פי הזיכרון הרגשי הלא מודע המוטמע בנו. כאשר מוטמע בנו זיכרון רגשי בעייתי (ולכולנו תחומים בהם הדבר מתקיים) רגשותינו יכאיבו לנו ויכשילו אותנו!
הקשיים שלנו (בתחום הזוגי/החברתי/המקצועי או הכלכלי) אינם מקריים ובוודאי אינם גזירת גורל. אנחנו לא חייבים להתמודד כל חיינו עם המטען הרגשי הבעייתי שהוטמע בנו, מבלי ששלטנו על תוכנו. לא נוכל לנהוג בניגוד לרגשותינו, אך נוכל לשנות את עולמנו הרגשי הלא מודע באמצעות תהליך של הטמעה רגשית. תהליך כזה יגרום לשינוי הניתוב הרגשי הבעייתי בתחומים בהם אנו מתקשים.
