בשנים האחרונות, הוכיחו מחקרים רפואיים רבים, כי ניתוח להצרת קיבה לטיפול בהשמנת יתר חולנית, תורם לא רק להפחתה במשקל כי אם גם משפר מאוד ופעמים רבות אף פותר מחלות שהתפתחותן קשורה בהשמנה כגון: סוכרת מסוג 2, יתר לחץ דם, שומנים בדם, דום נשימה בשינה, בעיות אורטופדיות הנובעות מעומס משקל על עמוד השדרה והברכיים ומשפר תפקוד מיני שנפגע כתוצאה מההשמנה.
לדוגמא, נתוני מחקר שפורסם לפני מספר חודשים במגזין הרפואי JAMA מוכיחים, כי ניתוח להצרת קיבה בקרב חולי סוכרת מסוג 2 הסובלים מהשמנה חולנית, תרם גם להפחתה גדולה במשקל וגם להיעלמות מלאה או חלקית של מחלת הסוכרת ולאיזון רמת הסוכר בדם יותר מהטיפולים המקובלים.
החולים חולקו באקראי לשתי קבוצות: קבוצה אחת קיבלה טיפול תרופתי לאיזון הסוכרת ותוכנית של דיאטה ופעילות גופנית ואילו החולים בקבוצה השנייה עברו ניתוח טבעת להצרת הקיבה וטופלו בתרופות לאיזון מחלת הסוכרת.
התוצאות הראו, כי אצל 73% מאלה שעברו ניתוח, חל שיפור או היעלמות של הסוכרת לעומת 13% מהחולים שקיבלו טיפול תרופתי במקביל לתוכנית של דיאטה ופעילות גופנית. במעקב לאחר שנתיים, הירידה הממוצעת במשקל והשמירה עליו הייתה גבוהה יותר אצל החולים שנותחו.
מעבר לכך שניתוחים בריאטריים הוכחו זה מכבר, בשורה של מחקרים, כפתרון מרפא לסוכרת סוג 2 בקרב בעלי השמנה קלינית. נתוני מחקר חדש שהתפרסמו בכנס השנתי של החברה הישראלית לחקר וטיפול בהשמנת יתר 2009 העלו, כי ניתוחים להצרת קיבה מונעים ב-86% התפתחות סוכרת סוג 2.
לפי המחקר, בקרב חולים שמנים מקבוצת הביקורת, 8% פיתחו סוכרת בעוד שבקרב נבדקים שמנים שעברו ניתוח בריאטרי רק 1% פיתחו סוכרת. גם לאחר 10 שנים קיים פער של 75% בסיכוי של נבדקים שמנים שלא נותחו לפתח סוכרת סוג 2 לעומת נבדקים שעברו ניתוח בריאטרי (24% לעומת 7%).
השפעת ניתוח מסוג זה הינה משמעותית, שכן בנוסף לירידה של יותר מ-50% מהמשקל עודף אשר נשמרת לאורך שנים, זמן קצר לאחר הניתוח ועוד לפני שהחולה הספיק להפחית במשקל, אנו עדים לשיפור במדדי הסוכר, כפי הנראה בשל שינויים הורמונליים הנגרמים על-ידי הניתוח. בנוסף, מחקרים מראים כי מספר שנים לאחר הניתוח, חלה ירידה בלחץ הדם כמו גם הפחתה בשומני הדם.
פחות מדוכאים נתון משמעותי נוסף שנחשף בכנס, שופך אור על הפן הפסיכולוגי של אנשים שמנים. במעקב של 10 שנים נמצא, כי בעוד שבקבוצת הביקורת נשמרה רמת דיכאון ללא שינויים משמעותיים לאורך השנים, הרי שבקבוצת המנותחים, שסבלה מרמות גבוהות יותר של דיכאון לפני הניתוח, נמדדה ירידה משמעותית ברמת הדיכאון כבר לאחר 6 חודשים - הן בהשוואה לעצמם והן ביחס לקבוצת הביקורת.
ההפחתה ברמת הדיכאון נשמרת גם במעקב לאורך 10 שנים ואצל מרבית המנותחים ירדה רמת הדיכאון לעומת קבוצת הביקורת. מיעוט המנותחים, שהורידו פחות מ-10% ממשקל גופם, חזרו לרמת דיכאון.
בנוסף, במדידת בעיות פסיכולוגיות הקשורות בהשמנה, בעוד שבקבוצת הביקורת נמצאה ירידה מתונה, הרי שבקרב המנותחים נרשמה ירידה משמעותית בבעיות אלו.
מעניין לראות כי ככל שהירידה במשקל משמעותית, כך גם נצפית ירידה גדולה יותר בבעיות הפסיכולוגיות. גם כאן, בקרב המיעוט שהוריד לאחר ניתוח פחות מ-10% במשקל נצפתה לאחר למעלה מ-4 שנים חזרה לרמת הבעיות הפסיכולוגיות.
ירידה בתמותה ושיפור בתפקוד המיני המחקר מצא נתון משמעותי נוסף - בין אלו שעברו ניתוח לבין קבוצת הבקרה, נמצאה הפחתה בתמותה בשיעור של 24%.
בעיה לא פחות מטרידה בגיל זה היא ירידה בתפקוד המיני, המתרחשת בשל השינויים ההורמונליים ואולם מחריפה אצל הסובלים מהשמנת יתר חולנית ומחלות הרקע. אין אונות היא תוצאה של מספר גורמים פיסיולוגיים: סוכרת, עישון, בעיית התסמונת המטבולית, יתר לחץ דם, מחלת לב וכלי דם והשמנת יתר חולנית. כמו-כן, ידועה גם השפעתם של גורמים פסיכולוגיים.
השמנת יתר חולנית משפיעה בעקיפין על תפקודם המיני של הגברים. המדובר במחלה שהינה בין השאר הפרעה הורמונלית, אשר עלולה ליצור אי-סדר בהורמונים המיניים ובתוך כך לגרום לאין אונות.
מחקרים עדכניים כגון: מחקר שפורסם במגזין הרפואי The American College of Surgeons, מראים כי לאחר ירידה משמעותית במשקל באמצעות ניתוח לטיפול בהשמנת יתר חולנית, השתפר תפקודם המיני של הגברים במדדים כגון: בעיות זיקפה, חוסר תשוקה מינית, כשלון להגיע לאורגזמה וכדומה.
המחקרים מראים התאמה בין כמות עודף המשקל שהופחת לבין רמת השיפור בתפקוד המיני - ככל שהמטופל הפחית יותר ממשקלו כן חל שיפור רב יותר בתפקודו המיני. החוקרים מעריכים, כי לגבר עם השמנת חולנית, יש את אותה רמת תפקוד מיני לקוי כשל גבר שאינו שמן, המבוגר ממנו בכ-20 שנה.
