הטור של פריצי

שאלה לכבוד הרב: באוטובוסים שבהם יש הפרדה, הגברים יושבים קדימה והנשים מאחורה והכל ברור. אבל לא הוסבר לנו האם בחלק האחורי הנשים הספרדיות צריכות לשבת אחרי הנשים האשכנזיות, או שהישיבה מתחלקת לפי העדות בין צד ימין לצד שמאל, שאז השאלה היא מי צריכה לשבת היכן. אודה לכבודו על הדרכה לפי דעת התורה, בכדי להסיר כל מכשול. בתודה. מזל כהן, תלמידת סמינר בנות יעקב (בהמתנה).

מודעה קטנה בעיתון אנגלי שבתה את ליבי: "עקב סופות השלגים והצטברות הקרח על הכבישים, מבוטלת לצערנו ההרצאה על "סכנת התחממות כדור הארץ" שנקבעה ליום ראשון במועדון המועצה הציבורית".

אתם מזפזפים בין הערוצים ולא מאמינים לדיוק: בדיוק באותה שניה גם ערוץ 2 גם ערוץ 10 וגם ערוץ 1 יוצאים לפרסומות ותשדירי שירות. הנה יש בישראל משהו שעובד בתיאום. ליתר ביטחון ביום שישי בערב 3 הערוצים הללו גם משדרים במקביל את אותה תוכנית: בישול לעקרת הבית. בדרך כלל אפילו עם אותם הטבחים. זה לא מקרה. זה פרי הסכמים מושחתים של אי תחרות, ואת ההסכמים הללו עשו ועושים אנשי הטלוויזיה שלנו, שהם כה רדודים, כה חסרי כשרון ויכולת, עד שרק הסכמי תיאום ואי-תחרות ביניהם מונעים מהציבור מלראות את ערוותם. עברו ל-BBC ותראו טלוויזיה, ולא גרוטאות של בימוי ברמת כיתה ג' ביסודי. ומה שעצוב זה לראות את כמות מקבלי השכר הציבורי כמפקחים על השידורים וכממונים על חובת קיום התחרות. מה, הם לא רואים את התיאום השקוף והעלוב הזה?

המועצה להשכלה גבוהה (זו שבודקת את היקף הפרסומים המדעיים באוניברסיטאות באמצעות שאלונים אקראיים, במקום בכלים מדעיים), בחרה באוניברסיטת בר-אילן להקמת בי"ס לרפואה בגליל. בטח בגלל איכות סגל המרצים לרפואה שיש בבר-אילן. לימודי הרפואה בגליל יתחילו באוקטובר 2010. אפשר כבר להירשם. זה שאין מעבדות, אין כיתות, אין מעונות, אין ספריה והכל באויר, זה לא חשוב. ומכיוון שגם אין תכנון תקציבי איש לא יודע כמה זה יעלה ומי בכלל יממן זאת. בעצם ידוע מי יממן. אנחנו. כולל את הריבית על הטימטום של מי שפותחים לימודים בפקולטה שאיננה, ומקימים בי"ס לרפואה בלי לדעת כמה זה עולה. 100 מיליון? חצי מיליארד? שני מיליארד? המועצה להשכלה גבוהה היא פסגת הניהול של האקדמיה. אז אם זה מה שהפרופסורה של מדינת ישראל מסוגלת לנפק ברמת קבלת ההחלטות והניהול, הגיע הזמן לשקול מה בעצם שווים התארים האקדמיים שלהם. כי אפילו מכללה היה מתביישת ברמת ניהול שכזה.

שופט ביהמ"ש המחוזי בירושלים ביטל כתב אישום נגד תושב מזרח העיר, כיוון שהנאשם לא קיבל את טופס הפרקליטות שמודיע על הכוונה להעמידו לדין ועל זכויותיו, טופס סטנדרטי שכתוב רק בעברית והנאשם ממילא לא היה מבינו. כל מי שמבקר בבית המשפט בירושלים רואה כיצד משפטים רבים מתנהלים בו בעזרת מתורגמנים, כי רבים מתושבי העיר אינם יודעים עברית. השופט הוא משה הכהן, מי שהיה בעברו ממקימי הסנגוריה הציבורית בירושלים ומודע לזכויות האזרח הפשוט. הוא גם מכיר את הרחוב והציבור, בניגוד לרבים מחבריו השופטים שצמחו רק בפרוזדורי שכרון הכוח של הפרקליטות. פרקליטות מחוז ירושלים דורשת להגיש מייד ערעור. כמובן. איך זה ששופט אחד מעז לקבוע שלאזרח יש זכויות ושראוי שהוא יבין מה כותבים לו מהפרקליטות? רבותי פרקליטי המדינה, חישבו דקה: לא פשוט יותר להדפיס את הטופס הזה גם בערבית, לטובת שליש מתושבי העיר, וגם ביידיש, לטובת השליש האחר?