אחרי התלבטות, רבת-שנים, הגיעה סוף-סוף המועצה להשכלה גבוהה למסקנה מתבקשת כבר מזמן: לימודי התואר הראשון יוארכו בשנה נוספת, שבה יוכל הסטודנט המצוי לרכוש, בצד התמחותו, גם השכלה כללית, שכל-כך חסרה לו היום.
מה שלא עשה עד כה השכל - עושה עכשיו הזמן: השנה הנוספת, של לימודים במדעי הרוח והחברה, דרושה לפרח האקדמיה כאוויר לנשימה. מתברר כי ברמת הלימודים שלו נפער חור שחור, והתואר הראשון שלו כיום שווה, בערך, לתעודת הבגרות של ימים עברו. הנסיגה המשמעותית הזאת מוסברת בהיעדרה של השכלה כללית, שאינה מוקנית לו בשנים האחרונות, די הצורך, בבית הספר התיכון. תוכנית הלימודים החדשה של משרד החינוך שמה דגש על לימודים שימושיים בלבד. בעטייה מגיע התלמיד לאקדמיה כשהוא מגמגם בעברית עילגת, אינו מודע לספרות הקלאסית והבקיאות בתנ"ך ממנו והלאה.
עסקי אוויר האשמה נעוצה בהתמחות המוקדמת מדי במגמות של בית הספר התיכון. זו באה על-חשבון ביאליק, שיקספיר, גיאוגרפיה ולשון. אלה נדחקים לקרן-זווית, וכך מגדלים בפוטנציה רופא, עורך-דין, כלכלן ומהנדס, שאינם יודעים להתנסח כראוי.
בארץ גדל היום דור של תלמידים-רובוטים, שיודעים לתפעל מחשב, טלפון סלולרי, סרגל-חישוב וכל מה שמכני, אבל מתקשים לכתוב תזה בלשון צחה. ההתמחות היתרה והמוקדמת מדי שמטה מהם את שאר-הרוח.
טרם ההתמחות דרושה לסטודנט השכלה רחבת-אופקים. כזו שאינה קשורה במישרין במקצוע הספציפי שאותו הוא מבקש לרכוש. ממש כמו שרופא-שיניים חייב ללמוד תחילה רפואה כללית ועורך-דין אזרחי את החוק הפלילי לפני שיוכל לזכות בתעודת ההסמכה שלו.
אלא שללימודי הרוח והחברה יש עדיין סטיגמה בקרב הסטודנטים בפוטנציה. הפקולטות שבהן נלמדים מקצועות כמו אמנות, מקרא ושפות שוממות מלומדים. בעיני הסטודנטים הן נחשבות ללא יותר מ"עסקי-אוויר". במקומן הם מעדיפים להסתער על מנהל-עסקים ומחשבים. אלה הרי רנטביליים ומשתלמים הרבה יותר - תרתי משמע.
