"האח הגדול": ההכרה

בשבועות האחרונים אני מוצא עצמי יותר ויותר צופה בתוכנית הריאליטי המשודרת בערוץ 2 - האח הגדול. זה התחיל מתוך סקרנות ורצון לראות ממה מתרגשים כל-כך הרבה אנשים בארץ ובעולם (חוץ מזה, בעשרות התחנות העומדות לרשות מינויי הכבלים אין ממילא מי יודע מה לראות) ונמשך מתוך הכרה שאולי יש משהו מאוד מעניין בכל הקשור להבנת טבעו של האדם. המציאות הנבנית באתר היא בהחלט מציאות לא קלה - להיות סגורים במשך תקופה ארוכה עם אנשים שלא היו מוכרים האחד לחברו, ללא ספר או עיתון, ללא טלוויזיה או מחשב, ללא מידע כלשהו על הקורה לבני המשפחה שהשאירו בבית, ללא חדשות על הנעשה בארץ ובעולם, ללא אפשרות בחירת חברים - זה בוודאי לא קל. לאחר צפייה במשך מספר שבועות נפל לי האסימון, ונראה כי ניתן להבין מדוע בעולמנו יש אינספור אירועים שליליים - מדוע ישנן מלחמות; מדוע ישנם אנשים מדוכאים; מדוע יש חיים קשים לחלקים גדולים באוכלוסיית העולם. התשובה מצויה בתכונה שקיימת אצל חלק מהאנשים, במינון כזה או אחר - רוע לב. האח הגדול מצליח בתוך זמן קצר להציף תכונה זו אצל חלק מהאנשים ומראה כי התכונה קיימת וכל שצריך זה להציף אותה. בתוכנית, זה נעשה בזמן קצר על-ידי יצירת סיר לחץ - סגירת אנשים ללא קשר לעולם החיצון שעליהם לשרוד הדחות מדי שבוע. מהר מאוד ניתן לראות איך צף הרוע. כמעט כמספר דיירי הבית - כך הדוגמאות לרוע לב, אם כי, כאמור, יש שוני במינון.