ההרס בהאיטי: האירוניה שבטרגדיה

רעש האדמה העז בהאיטי, הוכיח פעם נוספת את כוחו ההרסני של הטבע. על-פי עדויות הניצולים, המקום שרוי בכאוס טוטאלי, בתוהו ובוהו. "השמיים אפורים מאבק", העיד הבוקר אחד מנציגי האו"ם, לרקע בניינים הרוסים, ומראה הזוועות. ואולם, סיפור מותם הטראגי של מאות ואלפי תושבי האיטי, רק חוזר וממחיש את סיפורה הטראגי של מערב האי היספניולה. קריסת ארמון הנשיא, בעקבות רעש האדמה, היא בבחינת אירוניה עצובה להיסטוריה כולה. עם למעלה מתשעה מיליון תושבים, האיטי היא המדינה הענייה ביותר בחצי הכדור המערבי, עם כשמונים אחוז מתושביה החיים מתחת לקו העוני. כשני שליש מתושבי המדינה, שבירתה היא פורט-או-פרנס, נסמכים על הסקטור החקלאי, ונותרים פגיעים לנזקי טבע, המכים בהם לעיתים קרובות, ואשר רק מוסיפים ומחמירים לנוכח כריתת היערות ההרסנית. חרף סימני התאוששות זניחים מן השנים האחרונות, עם גידול של 1.3% בלבד בתוצר המקומי הגולמי בהאיטי, הרי שארבע סופות טרופיות שפגעו באי בשנת 2008, הוסיפו חורבן על מערכת התשתיות הרעועה, ופגעו קשות בסקטור החקלאי במדינה. כדי להבין את גודל מצוקתה הכלכלית של האיטי, די לנו להביט על נתוני התמ"ג (לאדם), המוערך בכ-1,300 דולר בלבד, ואשר ממקם אותה במקום 203 ביחס לשאר מדינות העולם. מגמה כלכלית נוספת ניתן אפוא לבחון גם באמצעות כוח הייצוא. בשנת 2008 הסתכם כלל הייצוא של המדינה בכ-490 מיליון דולר בלבד. 70% ממוצריה מגיעים לארה"ב, כעשרה אחוזים - לרפובליקה הדומיניקאנית. המערך החקלאי עודנו מהווה את עיקר קיומה, עם גידולם של שדות קפה, מנגו, קני סוכר, אורז, תירס וסורגום. התעשיה של האיטי מהווה כעשרים אחוזים מכוח הכלכלה המקומית, נשענת בעיקרה על ייצור טקסטיל ומלט. חרף אישורה של חקיקה אמריקנית בשנת 2006, אשר אמורה להעניק הטבות מס במערך הסחר שבין ארה"ב והאיטי, הרי שהכלכלה המקומית נותרה פגיעה. האינפלציה עודנה גבוהה, ונכון לשנת 2008 עמדה על 15.5%. המחסור בהשקעות זרות - זועק, ומקורו בחוסר יציבותה הפוליטית, בבעיות הביטחון הקשות, ובהיעדר תשתיות ראויות בכל רחבי האי. בפועל, קיומה של הממשלה הנוכחית נשען בעיקרו על תמיכה כלכלית בינלאומית.