בפרשתנו משה פונה אל פרעה ומבקש לשלוח את בני ישראל דרך שלושה ימים, לזבוח להשם. תשובתו של פרעה, חדה היא ובוטה:
וַיֹאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים עַל־כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַיהוָה׃ .
משה פנה אל ההיגיון של פרעה, שכן מה הוא ביקש מפרעה? משהו הגיוני, משהו סביר, לא משהו שבשמים. אך תשובתו הבוטה של פרעה לא השאירה ספק לגבי עצמו, אמונותיו ודרך מחשבתו.
לפרעה יש טקטיקה, יש לו תפיסת עולם ברורה ומגובשת, פרעה מבקש, על-ידי העבודה הקשה, למגר את הרוח, למגר את השאיפה, למגר את הכוח לחלום על עתיד טוב יותר, למגר את הרצון להתפלל להשם. הוא מבקש לכופף את כולם אליו. ככל שהאנשים יעבדו קשה יותר, כך יהיה להם פחות זמן לשאיפות.
"תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר".
פרעה מכנה את בקשת משה ללכת לזבוח להשם "דברי שקר" כי מבחינתו, אין דבר מסוכן מזה - דבר זה יכול לפורר את ממלכתו.
על פזמון שירת הים - "סוס ורוכבו רמה בים" - אומר הנצי"ב מוולוז'ין, שזהו התיאור המדויק ביותר של הממלכה המצרית - כל כולה היא אידיאולוגיית "סוס ורוכבו"; כל אדם הוא סוס, רוכב, או שניהם יחד, שכן לכל אחד יש אדון מעליו בהיררכיה, כל אחד משועבד למישהו, וכולם משועבדים לפרעה. ופרעה עצמו? הוא משועבד לדיוקנו הנשקף אליו מן היאור.
רעיון ההליכה דרך שלושת ימים במדבר מפחיד את פרעה, דבר זה יכול לטעת מחשבות בראשם של אנשים, לגרום להם לחשוב, ואולי אפילו להעז לחלום, ואין דבר מסוכן לממלכה שלך יותר מעבד שמעז לחשוב ולחלום, לא עוד עבד נרצע ומשולל מחשבה.
פרעה מבין שהוא לא יכול למגר סתם כך את בקשת ישראל, ולכן הוא מבקש לשבור את רוחו של העם. ואיך עושים זאת? פשוט מאוד, ככל שהם מבקשים לדבר על "רוח" - הוא מעמיס עליהם עבודה קשה יותר. אך מבהיר להם: אם תפסיקו לבקש בקשות מוזרות כאלה - תקבלו תפקיד ובצידו הטבות והקלות בתנאי השירות. ככל שתעבדו יותר, תסבלו פחות.
ולכן מעז רשע מרושע זה לצעוק בארמונו: "מי השם אשר אשמע בקולו". אותו פרעה, אותו אנטיתזה לעולם של תפילה, של מוסר, של מחשבה, מעז לחרף את השם ולנסות להעמיד עצמו כאלוקה, אך אה-הא! - מכות קשות יספגו הוא ועמו בקרוב, מכות כואבות, שילמדו אותו מי הוא השם, מי נמצא בצד הצודק ועל מי נגזר לטבוע בים כעופרת במים אדירים.
יהי רצון שכל אויבינו ומבקשי רעתנו יהיה סופם כפרעה וכפרשיו, ונזכה לחיות לנצח בבטחה ובהשקט בארצנו הקדושה.
