המאבק בשחיתות הציבורית ובקשרים פסולים בין הון ושלטון, קיבל תנופה בחודשים האחרונים. אומנם בינתיים הוא הניב הרשעה אחת (שר האוצר
אברהם הירשזון) וכתב אישום חמור נגד ראש הממשלה בעבר
אהוד אולמרט, אבל אסור להקל ראש בכך. הדברים אינם נמדדים בכמות אלא באיכות התיקים. הרשעת שר אוצר והושבתו בכלא והעמדת ראש ממשלה בפני בית המשפט, לאחר סילוקו מתפקידו – אינם עניינים של מה בכך. לא ספרנו כאן את ההליכים המתנהלים כעת נגד ראש עיריית בת ים כי אין זה ממין העניין לערוך "רשימת מכולת" בנושאים אלה.
המאבק בשחיתות הציבורית ובקשרים פסולים של הון ושלטון, הוא חיוני חשוב מעין כמותו ודורש מיומנות רבה ושיקול דעת. המשטרה והפרקליטות נחשפות בגינו למבחנים לא פשוטים.
עוד שתי הערות מקדימות:
אחד הסעיפים המרכזיים באמצעותו מתנהל המאבק הוא נושא ניגוד העניינים שדרכו ניתן לבסס האשמות בשחיתות ציבורית ובקשר פסול בין הון ושלטון. הסיטואציה הקלה להוכחה היא אם אכן מתקיים קשר המתאפיין בניגוד עניינים פסול, בין בעל התפקיד הבכיר ופלוני שעניינו מונח להחלטה בפני אותו בעל תפקיד. בעייתי הרבה יותר הוא מצב של חשש לקיום ניגוד עניינים. כלומר, לא הייתה פעולה הלוקה בניגוד עניינים פסול מצד הנחקר, אבל לדעת החוקר היה חשש להיווצרות ניגוד עניינים כזה. בתקנות ובחקיקה ישנן הגדרות ברורות למדי מהו ניגוד עניינים פסול. ישנן גם הנחיות כיצד לפעול על-מנת למנוע מצב מעין זה וגם חשש להיווצרות, לכאורה של ניגוד עניינים פסול.
יחד עם זאת, הגדרת החשש מפני היווצרות פסולה של ניגוד עניינים נתון לפרשנויות ויש בו הרבה תחומים אפורים. מה שהיה מקובל בעבר, נראה היום לגורמים מסוימים פסול ולאחרים לא. אפשר בקלות להגיע לאבסורדים על-ידי הגדרות מחמירות.
העניין הזה מוביל אותנו להערה המקדימה השנייה/האחרונה:
המאבק בשחיתות הציבורית והקשרים הפסולים בין הון ושלטון מייצר הרבה "אבק" דיבורים ורטוריקה מתלהמת. זו גם קרקע נוחה לצדקנים למיניהם ול"בני אור" בעיני עצמם לזרוק לדיון הציבורי אמירות/הצעות/פעילויות/עתירות/תביעות ודרישות. כובד המאבק הצודק והחיוני אינו קל. הלחצים לסכלו רבים. זה גם הרקע לטענות נגד גורמי האכיפה ה"נעולים" על בעל תפקיד בכיר כזה או אחר במטרה להוכיח אשם, גם אם לעיתים תוך קיצוניות והגזמה. התבונה לשמור על איזון ושיקול דעת חיונית על-מנת "שלא לשפוך את המים עם התינוק".
להלן שלוש דוגמאות מפעילויות הצדקנים [יש עוד, האמינו לי...]: - "כבודו מנוי על עיתון הארץ"
בבית המשפט המחוזי בירושלים מתנהל משפטו של
אליאור חן הנאשם בהתעללות קשה וחמורה בילדים. סניגורו מצא דרך מקורית להגן על לקוחו או להרוויח עבורו זמן. הוא דרש כי השופט המחוזי, יורם נעם, בפניו מתברר התיק,
יפסול את עצמו. למה? – חשש כי "נסיבות חיצוניות עלולות לזלוג לתודעתו ולהשפיע על יכולתו לשפוט באובייקטיביות". במילים אחרות, השופט, על-פי הסניגור, נקלע למצב של חשש לניגוד עניינים פסול. מהו החשש? - השופט מנוי על עיתון הארץ, שבו פורסמו ידיעות וכתבות רבות בטון שלילי כלפי הנאשם. השופט דחה את הדרישה. הסניגור המלומד הודיע כי יערער לבית המשפט העליון. עד כדי כך הוא בטוח בצדקת טיעוניו. הפרקליטות התנגדה לדרישת הפסילה בנימוק שהדרישה מבוססת על "השערות והשערי השערות ואבק השערות"... בצדק התנגדה. אבל זה בעצם מה שמאפיין חלק מהטענות, במקרים אחרים על חשש לניגוד עניינים פסול מצד בעל תפקיד ציבורי בכיר. כאן הסניגור לקח את הדברים צעד אחד קדימה...
- "לאסור על עובד ציבור לטפל בלקוחות של פרקליטו"
על-רקע כתב האישום שהוגש באחרונה נגד עו"ד יעקב וינרוט יש ל
מתי גולן, עיתונאי ותיק, הצעה כיצד למנוע בעתיד מצב של ניגוד עניינים ואפילו חשש לניגוד עניינים. בעיתונו "גלובס"
הוא כותב:
"לא משנה כמה שכר-טרחה לקח הפרקליט מעובד הציבור, ולא רלוונטי מה עשה עובד הציבור למען לקוחותיו של עורך הדין, ואין חשיבות לשאלה כמה זמן עבר מאז הפרקליט שימש כעורך דינו של עובד הציבור... צריך שייקבע איסור מוחלט וברור: לא יטפל עובד ציבור בלקוחות של מי שהיה אי-פעם עורך דינו. חד וחלק..."
חד כן. חלק לאו-דווקא. מה פירוש האיסור המוצע? כיצד ידע עובד הציבור מי הוא לקוחו של עורך דינו בעבר? האם לנושא בו טיפל עורך הדין באותו לקוח יש קשר בכלל לעיסוקו של אותו עובד ציבור? כמה זמן יהיה האיסור בתוקף? שנה, שנתיים, יותר? הרי כיום מדברים על חשש לניגוד עניינים בגלל אירועים שהתרחשו לפני שנים לא מעטות? ואולי אין במקום עבודתו של אותו עובד ציבור, שפעם היה לקוחו של עורך הדין, עובד נוסף המטפל בנושא הרלוונטי? מה יעשה הלקוח לשעבר או בהווה של עורך הדין, למי יפנה? יעבור "טירטור" נוסף בחיפוש פקיד אחר? למה?
- אסור לשר האוצר להיפגש עם איש עסקים במשרדו [של איש העסקים]
שר האוצר נפגש באחרונה עם איש עסקים במשרדו [של איש העסקים], שם הראו לו מצגת על הפעילות העסקית של החברה וסקרו בפניו את בעיותיה. בתקשורת ובכנסת, סערו הרוחות. מה פתאום הולך השר לאותו איש עסקים למשרד? (אחר-כך עוד יבקש ממנו הקלות) התגוננה לשכת השר: זה היה בטעות, הפגישה הייתה צריכה להיות במסעדה. רק ממש ברגע האחרון נודע לשר המיקום המדויק. "במסעדה?" הזדעקו הטהרנים, "עוד יותר גרוע. בטח הטייקון היה משלם את החשבון ואז השר היה בעל חוב שלו. פגישות רק במשרד השר", פסקו. פגישות במקום אחר יוצרות ניגוד עניינים או חשש לניגוד עניינים.
נכון שמבחינת כבוד תפקידו של השר, פגישות העבודה שלו צריכות להתקיים במשרדו, בטריטוריה שלו ולא במשרדיהם של אנשי העסקים... אבל מה לזה ולניגוד עניינים?
השטויות הללו תופסות גובה. איש לא אומר לצדקנים הללו "חבר'ה, מספיק. תרדו מהגג. תיכנסו לפרופורציות". מותר לשר להשתתף בשמחות, במסיבות של אנשי עסקים? למה זה כן, ופגישה במשרד של אותו אדם לא? לא מדברים כאלה יצמחו מצבים של פעולה מתוך ניגוד עניינים פסול.
כפי שצריך להתמיד במאבק נגד השחיתות הציבורית ולא להירתע – כך יש לשמור על איזון ולא להיגרר להיסטריה של הברברנים וה"צדיקים" בעיני עצמם בנושאים אלה.
