תארו לכם את הסיטואציה הבאה: עם שנשלט על-ידי עם אחר, מדוכא באכזריות, מושפל, וכבודו, כמו-גם חירותו, מושפלים עד עפר, גופו ונפשו משועבדים למלך דיקטטורי, חצי מטורף, הבונה לעצמו אנדרטאות מפלצתיות, המורה לרצוח את בניהם של המדוכאים, להשפיל את נשותיהם, ובאופן כללי להתעמר בהם. המצב מדכא עד ייאוש, אין תקווה באופק. אין מי שיושיע. אין אור בקצה המנהרה.
ולפתע... שני זקנים מופיעים, הראשון, כבד פה ולשון, בן שמונים, מגמגם, מהוסס, שנמלט מהארץ לפי שנים רבות, בנסיבות מפוקפקות, ועוזרו הנאמן אחיו, בן השמונים ושלוש, המשמש כמוציא לפועל של דבריו. נו, אתם הייתם שמים את מבטחכם בם? הייתם הולכים אחריהם בעיניים נוצצות?
כנראה שעם ישראל חכם יותר משחשבנו. היום, לו מצב כזה היה קורה, עם כל המדיה והשטחיות, והחיפוש אחר הריגוש, שני הזקנים הללו כלל לא היו עוברים מסך, הם לא גנרלים בדימוס, הם לא גיבורי ישראל, נטולי השכלה, וכמובן אפורים יבשים ונטולי כריזמה, הם יכולים להיות מנהיגים?
ברור לחלוטין, שמשה ואהרון, המתוארים בכאן, הם המנהיגים המוצלחים והטובים ביותר שהיו לעם ישראל מעודו. נכון, הם לא ניחנו בתכונות "קלאסיות" של מנהיג, אבל הם ניחנו בדבר שאין לאף אחד אחר. הם נבחרו לתפקידם על-ידי השם, ומילאו את תפקידם באהבה, ובמסירות אין קץ.
כמה קשיים חווה משה בהנהגת העם, כמה אכזבות נחל, כמעט על בסיס יומי, בהנהגתו את "עם קשה עורף". כמה בעיות, מבעיות שונות, צצו למשה בעת מנהיגותו, החל מבעיות ת"ש כגון אוכל וסידורי לינה וחנייה, ועד בעיות אמוניות, מרד מקומי שהובל על-ידי קרוב משפחה בעל השפעה ורכוש רב, ושיאן, ניפוץ לוחות הברית, כאקט של ייאוש וזעם למראה התבהמות העם במעשה העגל.
עם זאת, חז"ל, ללא יוצא מן הכלל, מודים שמשה רבנו היה המנהיג הנאמן ביותר, הישר ביותר, הגדול ביותר, הטוב ביותר בתקופה הקשה ביותר ולאורך זמן הארוך ביותר בתולדות עם ישראל. אין סופרלטיב שאינו במקומו כאשר מדובר במשה רבנו.
דבר מרכזי במנהיגותו של משה הייתה העונה הגדולה שלו, אין ספק, שחייו במדבר, בבדידות, כמו-גם היותו רועה צאן נאמן, הכשירו אותו למשימה קשה זו.
עם זאת, משה, כמו-גם אהרון, שחווה את מות שני בניו, ולא פצה פיו, ניחנו בתכונות מנהיגותיות שאין שני להם, בראש ובראשונה האמונה בשם יתברך, שתמיד יוביל אותם בצדקת דרכם, כמו-גם, האמונה שדרכם תצליח, טובת העם עמדה לנגד עיניהם, ולא טובתם האישית, עם זאת משה ידע גם ידע להיות מנהיג קשוח ביותר כשצריך, למשל בניפוץ לוחות הברית והרג שלושת אלפים מבני ישראל.
כלומר, אפשר לסכם ולאמר, שמשה ניחן בשלוש תכונות החיוניות להנהגת עם ישראל: קנאות גדולה לה', אהבה גדולה לעם ישראל וענווה - השילוב המוצלח של שלוש התכונות הללו, בשיתוף מנהיגותו השקטה והאמינה של אהרון, הובילו את עם ישראל, בדרך חתחתים, ארבעים שנה, גיבשה את עם ישראל, והפכה אותו, מעם עבדים משועבד, לעם גאה, אוחז בתורתו, נוחל את ארץ ישראל ומקים אב את בית המקדש.
ויהי רצון, שנזכה היום, למנהיגים בעלי שיעור קומה, שידמו, אפילו בקמצוץ, למשה ואהרון.
שבת שלום.