פרשת שופטים רק לאחר שהשופטת מלכה אביב, מבית משפט השלום בירושלים, השתלחה גם בשופטי המחוזי בגלל ששוב ביטלו פסק דין שלה, נזכר נציב תלונות הציבור על השופטים להגיש עליה דוח חמור. היא בטח נורא מתרגשת ממה שגולדברג הקשיש כתב עליה, כמו שהיא תמיד מתרגשת מהפער הניכר שבין פסקי הדין שלה לבין הראיות שמוצגות בפניה. אשרי המאמין.
מדובר במי שהועסקה פעם בתפקיד ביורוקראטי בהנהלת בתי המשפט, סולקה ממנו ע"י הנשיא ברק וכפיצוי הועברה לשיפוט בירושלים, אולי בגלל שחלק מהנשפטים בבירה הם ממילא ערבים, מתנחלים או דוסים וזה מה שמגיע להם. מדובר בשופטת כוחנית וקצרת רוח, שמחליטה לא פעם על פסקי הדין שלה עוד לפני שנשמעו בפניה העדויות והעדים, שתרומתה לערעור אמון הציבור במערכת החוק עוד תתבטא במימדים סטטיסטיים.
נציבות התלונות על השופטים כבר קיבלה עליה הרבה מאד תלונות מהציבור, אבל לא עשתה איתן דבר, או ליתר דיוק טייחה אותן כהרגלה. אז מה קרה הפעם? מסתבר שאת התלונה האחרונה הגישה נגדה לא פחות מאשר נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש בכבודה ובעצמה, מה שמעלה חיוך וקצת תמיהה:
הנציבות נקראת "נציבות תלונות הציבור על השופטים", ולא נציבות תלונות השופטים על שופטים. נכון שהנציבות לא מתפקדת שעה שאנו, אספסוף האזרחים הפשוטים, מתלונן בפניה, ולכן נחמד שביניש פעלה הפעם כשליח ציבור נאמן והגישה בשמנו את התלונה. אבל מצד שני, הנשיאה ביניש היא לא מי שזקוקה בדיוק לנציבות. ביניש, מתוקף תפקידה, יכולה לכנס את הוועדה למינוי שופטים ופשוט לבקש להצביע על הדחתה של השופטת.
זה לא נעים, אבל מעט האי נעימות שתיגרם למערכת המשפט מהדחת שופטים בעייתיים תתאזן בהרבה מאד הכבוד וההערכה שהיא תשיג כשיוכח שהיא מוכנה להכיר בטעויותיה ולתקנן. לא תמיד צריך לחכות עד ששופטים יתפסו בזיוף פרוטוקולים או קיום קשרים כלכליים עם עו"ד שמופיעים בפניהם. אפשר להחליף שופט גם בגלל סתם אי התאמה. זה לא יזיק, לא למערכת המשפט ולא למדינה. ימי הכבוד שמושג רק בגלל צבע הגלימה וגובה הדוכן חלפו מזמן, ואין כמו דורית ביניש מי שמכיר ומבין זאת.