יהירות + פטפטת רווית כוחנות אוילית = דני אילון. הסנשו פנשו של השר לעניני הכל , רק לא מדיניות חוץ , לא פעל כדיפלומט, אלא כל פעולה שלו הייתה מכוונת לקהל הפוטנציאלי, שביום הבחירות יצביע בעד "ישראל ביתנו".
יהירות + פטפטת רווית סגידה לאגו מנופח = דני אילון. בכל מערכת הבימוי והתסריט, שביצע הבמאי והתסריטן דני אילון, הפוקוס היה מופנה אך ורק ל"אני דני אילון, סגנו של אלוהים" אלמד את המעצמה הטורקית לקח ואכניס להם שלא ישכחו מי אני. דני אילון נהג כמו ילד מגודל , שאינו מכלכל את מעשיו ומנסה לראות שני צעדים קדימה מה עלול להיות כתוצאה מהמעמד המנופח והפטפטת השויצרית , ששידר לאומה באמצעות ערוץ 2 וערוץ 10.
שר החוץ קופץ לעתים קרובות לאחת המדינות החשובות "בילורוס", ומבלה במינסק את עיתותיו עם אחד "המדינאים המובילים" באירופה הנשיא ליקושנסקו. את זירת המזרח התיכון - בה ממוקמת מדינת ישראל - מפקיד שר החוץ ליברמן בידי נושא כליו, מר דני אילון.
כנושא כלים למד אילון היטב את רצונותיו של הבוס . כל המחלצות הדיפלומטיות, בהן התנסה בשירותו הממושך במשרד החוץ, נזרקו לכל הרוחות. ומעתה ברוח הבוס - להיות עם הגויים קשוחים, אם אפשר גם גסי רוח, שילמדו כי אותנו לא עשו מאצבע. להראות להם כמה אנחנו גדולים והם קטנים.
רק חבל שהשעור בזיקפה לאומית אותו ביקש דני אילון ללמד את השגריר הטורקי הסתיים באימפוטנטיות של הסנשו פנשו והבוס שלו.