פרישתו של ולרשטיין, מהדמויות המזוהות ביותר עם מועצת יש"ע, הייתה למעשה צפויה למדי כבר כמה שבועות. החיכוך המשמעותי שלו עם מזכירות המועצה חל לאחר שגינה בראיון תקשורתי פומבי את הנפת השלטים של חיילי גדוד שמשון במהלך השבעתם בכותל, לפני כחודשיים וחצי. אף שאפשר להניח כי מרבית חברי המזכירות חשו כמוהו לגבי המעשה, הם התקוממו על עצם הגינוי בפומבי. אחד העקרונות החשובים שעליהם התבססה הקמת מועצת יש"ע במהדורתה המחודשת, לאחר העקירה מגוש קטיף, היה שמירה על "אחדות המחנה".
הרב אליקים לבנון, רבה של אלון מורה, קרא לוולרשטיין להתפטר בעקבות הגינוי, ואף איים כי אם לא יעזוב, יפרוש הוא בעצמו. ממקורות פנימיים נראה היה כי גם דני דיין, יו"ר המועצה, כעס על הגינוי של ולרשטיין. בעוד הרב לבנון כעס יותר על המהות, לדיין הפריעה הפרת עיקרון האחדות. בין דיין לוולרשטיין נערכה אז שיחה קשה. אם הרב לבנון לא היה יוצא בקריאה להתפטרות, נראה שדיין עצמו היה קרוב מאוד לדרוש זאת. לאחר כשבוע של מתיחות יצאה אומנם הודעה רשמית ממועצת יש"ע כי "ההדורים יושרו" לאחר שוולרשטיין התנצל על שדיבר עם התקשורת מבלי לקיים לפני כן דיון פנימי - אך היה ברור למדי כי מה שפרץ באותו ויכוח לא ייעלם לחלוטין.
"גם בדיון האם לגנות את התנהגות החיילים במסדר צבאי, לא שמעתי עד היום מחברי המזכירות כאלה המצדיקים את ההתנהגות הזאת. יש מתוכנו שחשבו שאין להגיב, ויש שחשבו שזה מעשה ילדותי מטופש. אני חשבתי שבנסיבות הקיימות יש להגיב, ובתקיפות, ואני מחזיק בדעה זו גם כיום", כתב השבוע ולרשטיין.
דיין אמר השבוע ל'מקור ראשון' כי הוא לא רק מעריך את ולרשטיין, אלא מעריץ אותו על חלקו בבניין ההתיישבות ביש"ע. "עם זה, המבנה הזה של יו"ר יחד עם מנכ"ל שהוא דמות כל-כך בכירה, שכיהן במשך 30 שנה כראש המועצה המקומית הגדולה בארץ, יכול להיות שהיה בזה משהו לא מיטבי", הוא מתנסח בעדינות פוליטית. "אני מקווה שבשוך הסערה הוא ימשיך להיות חלק מהקבוצה שמנהיגה את ההתיישבות בכלל ואת מועצת יש"ע בפרט. מי שמחפש כאן איזה קרע אידיאולוגי ביני ובינו, שיחפש אותו במקום אחר".
הקרע בין השניים הללו אולי אינו על-רקע אידיאולוגי, אבל עם חלק אחר מהציבור ביו"ש בהחלט ישנו קרע כזה. שמו של ולרשטיין כיכב תדיר בדרישה שעלתה מחלק מציבור המתיישבים להתפטרות מועצת יש"ע לאחר מה שהוגדר 'אפקט כפר מימון' וכישלון המאבק על ההתיישבות בגוש קטיף. בכמה מקרים הייתה אפילו פגיעה ברכבו של ולרשטיין, מה שפגע בו מאוד כמי שהקדיש את חייו לפיתוח ההתיישבות, ושייצג אותה בחזית הציבורית והתקשורתית.
כבר כאשר סיים את תפקידו כראש מועצת בנימין והצטרף לאחר זמן קצר למועצה כמנכ"ל, טענו חלק מהמתנגדים לו כי זמנו עבר. גם השבוע היה מי שבחר, בצד המחמאות על פועלו הרב, דווקא לעקוץ את ולרשטיין ולהביע שמחה על לכתו. אחד מהם הוא ח"כ יעקב כץ (כצל'ה) מהאיחוד הלאומי, שצוטט כמי שאמר ש"ולרשטיין הזדהה יותר עם העוקרים מאשר עם העקורים, מתוך הממלכתיות. הוא מייצג קו פחדני עלוב ומתרפס שהשתמשו בו הרבה בגוש קטיף. המהלך שלו להתפטר הוא מהלך נכון".
ולרשטיין עצמו מודה השבוע בכנות כי הדברים פגעו בו. "נעלבתי. אני לא אעשה הצגות כאילו זה לא נגע לי. אבל הכנתי את עצמי להרבה יותר. מה שהפתיע אותי הוא דווקא מיעוט התגובות. התגובות שהיו הן מאנשים שמעולם לא תמכו במועצת יש"ע, כמו כצל'ה שמעולם לא ראה בי את נציגו או בן-גביר שיש לי חשש שאם אני אגיד שהיום יום שלישי הוא יגיד שהיום יום רביעי. אני חייב לומר שאחרי גוש קטיף היה לי הרבה יותר קשה. אז, אנשים שאני מעריך העירו לי הערות ולקחתי אותן הרבה יותר ללב". באותה נשימה הוא מוסיף כי היקף הודעות התמיכה שלהן זכה היה דווקא גדול יותר ממה שציפה לו. "התקשרו אנשים מכל רחבי הארץ, וכמובן מהיישובים. התקשרו ראשי מועצות. אני פשוט נפעם מהתמיכה".
אז למה בעצם אתה הולך? "כי אני עושה חשבון נפש לעצמי. כי בעצם התחלתי ללכת כשהחלטתי לא לרוץ למועצת בנימין. יכולתי ללכת לפני חודשיים, ויכולתי ללכת בעוד שמונה חודשים, אם הייתי מאמין שההקפאה תיגמר אז. המאבק, גם אם הוא הולך ונהיה קשה, הוא כמו מרוץ שליחים. צריך לחדש כוחות. אני מודה שבא לי להמשיך, אני רוצה להשתלב בעשייה. אני רוצה לקום בבוקר ולעסוק בנושא התיישבות 12-10 שעות ביום. זה מה שהורגלתי. זה מפעל חיי, שהתחלתי אותו בעלייה לעפרה בשנת תשל"ה. מה שכן, אני מבטיח לא ללכת 'לעשות לביתי'".
פוליטיקה? "זה יכולתי מזמן אם הייתי רוצה".
