מסחטת התקשורת של נוני

ארנון (נוני) מוזס הוא אחד האישים החזקים והאלימים בישראל. גם כיום. ידו בכל. באמצעות קבוצת ידיעות אחרונות ושלוחותיה הוא השיג עוצמה חריגה ומסוכנת, המאיימת עתה על ראש הממשלה בנימין נתניהו ועל רעייתו שרה. פרסום תביעתה של העוזרת (15.01.10) באופן שהדבר נעשה ותוך חריגה מהחוק (המחייב דיווח נכון והוגן ומדוד ושקול) ומכל אתיקה בסיסית, מלמד כי המלחמה האמיתית עוד לפנינו. מבדיקה שערכתי עולה כי התביעה "בושלה" במשך כמה שבועות. בסוד העניינים הוכנסו כמה מבכירי ידיעות אחרונות ופרקליטי העוזרת שנשכרו לשם כך. נעשה שימוש חמור ופסול הן בעוזרת לשעבר, ליליאן פרץ, והן בבית המשפט. הבחירה ללכלך את בני הזוג נתניהו תוך שימוש בבית המשפט, נעשתה מתוך הנחה שהעיתון יהא מוגן מתביעת לשון הרע, כל-עוד הוא מצטט את התביעה כלשונה. טוב יעשו שרה ובנימין נתניהו אם ימהרו להגיש כתב הגנה, ויידרשו מעיתון ידיעות אחרונות לפרסם את כל כתב ההגנה, בציטוט ישיר, הן בעמוד הראשי של העיתון והן בעמודים 4-5 - כפי שבחרו מוזס ואנשיו לעשות ביום שישי, בפרסמם את כל כתב התביעה. זכותם של בני הזוג לדרוש כיסוי שווה כאשר מדובר בהליך משפטי. מבחינה זו נוהג מוזס תוך סיכון עיתונו, שהרי התקדים שיחול במקרה של נתניהו ייאכף גם בכיסוי הליכים משפטיים אחרים. מטרתו של מוזס חדה וברורה: להרוס את מי שהוא רואה בו כאחראי הישיר לעידודו של המיליארדר שלדון אדלסון להוציא לאור את העיתון ישראל היום. עיתונו של אדלסון כבר גורם לפגיעה קשה בידיעות אחרונות ומאיים על מעמדו כמס' 1 בישראל, מה שמביא להקצנה ופתיחת מלחמה גלויה. ברשימה זו נציג כמה מהבעיות הבוערות בפרשה זו.

מוזס שולט בו-זמנית בכמה אמצעי תקשורת, ובראשם ידיעות אחרונות, ורשת הכבלים HOT (על-אף שמשקיע חדש רכש 45% מהמניות). יש לו השפעה ניכרת גם על עיתון גלובס, באמצעות שותפו בידיעות אחרונות, אליעזר פישמן. באמצעות אנשיו והלוואה גדולה שנתן הוא מימן ואחז גם בצווארו של מו"ל קבוצת הארץ, עמוס שוקן. מכאן עוצמתו. גם בערוץ 2 יש לו השפעה ניכרת. אנשיו מצויים בעמדות כוח, ופועלים למנוע כל אזכור שלילי לגביו. די היה לצפות ביומן החדשות של ערוץ 2 (יום ו'): המראיין, יאיר לפיד, הגיש והציג חלק ניכר מהטענות המלוכלכות שפורסמו בידיעות אחרונות, על-אף היותו נגוע בניגוד עניינים מהותי. נוסף לכך, לפיד – העובד במקביל כבעל טור בידיעות אחרונות – מנע מעו"ד דוד שמרון, שהגיע לאולפן במיוחד כדי ליתן את תגובת בני הזוג נתניהו, מלומר את דברו כדבעי. לראיה: כשהתחיל שמרון לציין כי פרסומה החריג של התביעה בידיעות אחרונות נעשה כחלק ממאבק תקשורתי בין אדלסון לבין מוזס, היסה אותו לפיד וקטע למעשה את הראיון. התנהלותו של לפיד, שלדידי אין בה חדש..., מהווה עבירה חמורה על כללי האתיקה.

מוזס לא בחל בעבר גם מעשיית שימוש בעיתונו כדי לסבך בפלילים יריבים עסקיים. נזכור נא: באמצעות אנשיו הוא הצליח להפליל את מו"ל מעריב עפר נמרודי, ובמקביל – לסכל את העמדתו (שלו) לדין בגין עבירות פליליות חמורות, בהן עבירות מס, האזנות סתר, עבירות על חוק העונשין ועוד. מי שסייעה לו, מחמת חששה מעוצמתו וממסוכנותו, היא פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל, כיום שופטת בית המשפט העליון. ההבנות היו פשוטות, ואכן קויימו: עיתון ידיעות אחרונות נמנע מפרסום פרשת הפיצויים שקיבלה עדנה ארבל במרמה ובתחבולה (200 אלף ש"ח), ובתמורה נמנעה עדנה ארבל מהעמדת מוזס לדין פלילי. מהבנות אלא נהנו שני עבריינים: ארנון מוזס נחלץ מאימת הדין, ובמקביל הצליח לפגוע בנמרודי-מעריב ולבלום את התפתחותו המסחרית של העיתון המתחרה, ואילו ארבל נהנתה מהגנה תקשורתית שסייעה לקידומה לבית המשפט העליון.

ארנון מוזס מאיים עתה על הדמוקרטיה בישראל. אחרי שניסה למנוע – באיומים, את הוצאתו לאור של עיתון ישראל היום, ואחרי שנכשל גם במניעת הוצאתו לאור של העיתון במהדורת יום שישי, הוא פועל באופן כוחני כדי להרוס את נתניהו ורעייתו. איומיו של מוזס הועברו ישירות ובעקיפין:

• בפגישה שהתקיימה בין השניים ביקש ארנון מוזס מבנימין נתניהו, באופן שלא משתמע לשתי פנים, שיפעל "לשכנע" את אדלסון להימנע מלהוציא לאור מהדורת יום שישי. נתניהו דחה את הדרישה;

• במסר שהועבר אל אדלסון מאנשיו של מוזס נאמר: אם תוציא לאור מהדורת יום שישי, "נוני יילך על הראש של ביבי". תגובת אדלסון שניתנה: אם נוני יילך על הראש של ביבי, אני אזרוק לשוק מדי יום שישי 600 אלף גליונות של ישראל היום, ואמחק את ידיעות אחרונות.

האיומים הנ"ל לא היו היחידים. נוני הוא איש עתיר ניסיון ותככים ומומחה במניפולציות. הוא מהלך אימים על מפרסמים, ומכמה מהם, לפחות, מנע מלפרסם בעיתונים מתחרים. נוני מתערב במינויים ואף בהחלטות ממשלה, ולא אחת נאלץ שר בישראל לסדר לעצמו היעדרות מישיבת ממשלה, ובלבד שלא יידרש להסביר לנוני ואנשיו מדוע לא תמך בהצעת-החלטה שהובילו נוני ומקורביו. במדינה מתוקנת היה נוני מועמד לדין ומורחק מהתקשורת. במדינת הבננות שבה אנו חיים, נרתעים רבים וטובים מטיפול במוזס. גם התקשורת נמנעת מטיפול במוזס. לראיה: שתיקת התקשורת גם בימים אלה, למרות מעשיו החמורים של נוני.

נוני הוא איש חסר עכבות, שיעשה בתקופה הקרובה כל מה שבכוחו כדי למנוע את התפתחות ישראל היום ואת הצטמקות קבוצת ידיעות אחרונות. נוני מסוכן לישראל, מחמת זאת שהוא פוגע בחופש הביטוי ובהליכים דמוקרטיים בישראל. נוני מסוכן לקוראים, מכיוון שהוא נותן ידו לעיוות וסילוף המציאות ולפרסם כזבים, ובתנאי שאלה ישרתו את מטרותיו. כל האמור לעיל אינו בא לגונן על עיתון ישראל היום ועל שאלת הלגיטימיות של העיתון, היוצא לאור במימון יהודי תושב חוץ (הדעת נותנת: הגבלת שליטתו של תושב חוץ בעיתון מוביל בישראל. בזאת נעסוק בהזדמנות אחרת). אדלסון לא זקוק להגנתי, ובכספו הוא יכול לקנות הגנה יוצאת מן הכלל. גם נתניהו, שעושה לא מעט טעויות, אינו זקוק להגנתנו (אחת הטעויות: דוברו/יועצו בלשכת ראש הממשלה לעניינים אלה הוא ניר חפץ, שנמנה בעבר הלא-רחוק עם בכירי ידיעות אחרונות וממקורבי מוזס עד לפני כמה חודשים, נתון, מטבע הדברים, בניגוד עניינים מובנה). נתניהו זכה בבחירות לראשות הממשלה ברוב קואליציוני גדול. יש לו קואליציה יציבה, והגל העכור הזה שמייצר מוזס יחלוף גם הוא. גם שרה נתניהו לא זקוקה להגנתנו. היא אישה חזקה שכבר הצליחה בעבר להדוף שקרים שפורסמו בגנותה.

האמור לעיל לא נועד לגונן על איש, אלא להזהיר שוב מפני האיש נוני מוזס, שלא בוחל בעשיית שימוש כוזב ופוגעני בעיתון הגדול במדינה - תוך פגיעה חמורה באינטרס הציבורי, כדי להשיג כוח ועוד כוח, ולשמר את עוצמתו ומעמדו העסקי של העיתון.