ועתה בא תורה של טורקיה לייסר את ישראל על "התעללויותיה" כביכול בפלשתינים ועל התנהגותה כ"מדינת טרור" בעזה, עקב הרג של אזרחים "חפים מפשע" והרס בתיהם. העובדה שרבים מן ההרוגים היו חמושים ושבתיהם שימשו בסיסים לטרור, או שהיו אלה הפלשתינים שהכריזו על האינתיפאדה והפגיזו את ישראל כאקט של מלחמה, אין בהן אפילו "נסיבות מקלות" לדידם של שלטונות טורקיה אלה, שהרסו מאות כפרים כורדיים, מנעו (זה 100 שנה) את החופש מן המיעוט הכורדי, וחיסלו אלפים מבני העם האומלל הזה.
שלא לדבר על השמדת שליש מן העם הארמני בשלהי מלחמת העולם הראשונה, אשר מעולם לא הביעו חרטה עליה ולא שילמו פיצויים בגינה. עתה הם מאיימים על ישראל וקושרים ברית עם אויבותיה.
עלינו להכיר בכך שהברית עם טורקיה אינה "איתנה" כפי שנוהגים לתאר אצלנו. התחזקותה בשנות ה-90', לאחר עשורים של קרירות והסתייגות, באה מתוך מפגש נדיר של אינטרסים כלכליים ואסטרטגיים, שעוד הודגשו עם הסיוע המסיבי והנדיב של ישראל לנפגעי רעש האדמה בשנת 1999. אך טורקיה הינה מדינה מוסלמית, למרות מחויבותה לשימור המשטר החילוני, אשר הולך ונשחק בקצותיו. איש לא יכול היה לחזות את עלייתו הדרמטית לשלטון של נצ'מטין ארבקאן בשנות השיא ההן של ירח הדבש בין טורקיה לישראל, אך איש גם לא ישכח כיצד התערב הצבא להרחיקו מן השלטון, ולמנוע ממפלגתו לשוב ולהיבחר (והם עוד קוראים לזה "דמוקרטיה") כאשר התקרבותו לאירן הייתה מעבר לטעמם של הגנרלים. הצבא, שנותר השופט העליון לתקינות התנהגותם של הפוליטיקאים, יכול היה גם לאיים על סוריה במלחמה עקב תמיכתה בטרור הכורדי, ואף גורם רשמי בטורקיה לא ראה בכך מעשה התגרות, כזה שבו הם מאשימים כיום את ישראל.
התנועה האיסלאמית שם נטלה לעצמה שם חדש, ותחת הנהגתו של ארדואן, שהוא עצמו נאסר בתחילה בשל קיצוניותו, רצה לבחירות וזכתה בניצחון סוחף, שהבטיח לארדואן שלטון ללא מיצרים בפרלמנט ובממשלה, ללא שותפים – דבר המלמד על עומקו של תהליך האיסלום של מדינה "חילונית" זו, בניגוד לדברי ההרגעה שאנו שומעים ממומחים למיניהם בדבר איתנות הברית הטורקית-ישראלית.
בעלותה לשלטון עשתה ממשלת טורקיה הנוכחית מה שהנשיא הקודם, אוזל, לא היה מעז לעשות במלחמת המפרץ של 1991, עת שימשה ארצו בסיס ראשי להתקפות על עירק. הפעם, במלחמת 2003, סירבו הטורקים לאפשר פתיחת חזית שנייה מארצם לתוך עירק ואילצו את האמריקנים לשנות את תוכניות המלחמה. מנהיגיה החדשים של טורקיה לא יכלו באותה נשימה גם לחבל ביחסים המיוחדים עם ישראל, וזאת מאימת הצבא, שאיים עליהם כי אם יחצו גבולות וישבשו קשרים אלה, גורלם יהיה כגורל ארבקאן. אולם הצבא גם הבין, כי הפעם לא יוכל להתערב בברוטליות, נוכח הפופולריות העצומה של המשטר החדש, אשר מיהר להגן על עצמו בהצהירו אמונים למערב, לנאט"ו ולאיחוד האירופי, ולשמר את חזות הרומן עם ישראל.
אלא שעתה ארדואן עושה חיל ומתחזק ומצטייר כבלתי ניתן להזזה בכוח. בעוד שנים מעטות, משיעלה דור חדש של קצינים, שיעשו את דברו של ראש הממשלה האיסלאמיסטי, תבוא גם שעתה של הממשלה להעז לצאת ביוזמות מדיניות הקוראות תיגר על הצבא. הגם שלפי שעה האינטרסים הכלכליים, הטכנולוגיים, האסטרטגיים, הצבאיים והמסחריים עדיין משמשים דבק לחזותו החיצונית של שיתוף הפעולה בין שתי המדינות, הכתובת מופיעה על הקיר באותיות קידוש לבנה.
ואם מדינה שאיימה לא מכבר לפלוש לסוריה מתקרבת אליה עתה, ומייסרת אותנו על שאיננו משלימים איתה, מתאמצת לשפר את יחסיה עם העולם הערבי והאיסלאמי, ומכנה את "בעלת בריתה" הקרובה "מדינת טרור" ואף מאיימת להחזיר את שגרירה ממנה, ונוקטת עמדות פרו-פלשתיניות בכל התנגשות של הפלשתינים עם ישראל – יש מקום לפחות לעירנות כלפיה.
נראה כי איסלומה של טורקיה יימשך תחת ממשל זה, לא רק מפאת לחץ התושבים, אלא בעיקר עקב מחויבותה של המפלגה האיסלאמית למצעה. אשר על כן, מנהג פיוס מתרפס כלפי הטורקים ובליעה כנועה של השמצותיהם ושל גילויי עוינותם לא יקהו ולא יבלמו את יחסם הבלתי ידידותי יותר משיעשו כן שתיקותינו נוכח גילוייהם המייסרים של הבריטים ושל האמריקנים כלפינו.
