ימים קשים עוברים על כתבי הטלוויזיה. כלומר, על העיתונאים שנשארו מהם. הסחורה חייבת להיות חמה ואם לא - חייבים לשרוף אותה, עוד בהגשה. יצר התחרות, חלק מרכזי בנשמת אפו של המקצוע, מייתר את התכונות האחרות הנדרשות לו - כמו כישרון, אינטגריטי ושיקול דעת. ובעיקר - משחק בטעם טוב, עם גבולות החוק.
היו ימים שמשה היכה בסלע ויצאו ממנו מים. היום משה מכה במצלמה ושלומי לחיאני או דודו טופז יוצאים ממנה למעצר. חיים או מתים. אבל אשמים למפרע וחוסכים למשטרה, לפרקליטות ולבית המשפט תהליך משפטי ארוך ויקר. נחקרים בשידור חי. ואם נחקרים - אז כנראה שגם חשודים. ואם חשודים - אז בוודאי שגם ראויים להיות נאשמים. ואם נאשמים - אז כבר אשמים. ואם אין אש בעשן הזה, נדאג שתהיה.
מה זה כבר משנה, אם לא תוגש תלונה? מה זה כבר משנה, אם זו תהיה תלונת שווא? מה זה כבר משנה אם יוגש או לא יוגש כתב אישום? מה זה משנה אם התיק ייסגר? מה זה כבר משנה אם התיק יסתיים בזיכוי?
בכל זאת צפויה לנו חגיגה מיידית ונמשכת, 4-3 שנים של של עבירה על החוק, בשם שלטון החוק. הזמנת המצלמות לחקירה ולמעצר באזיקים. ולקינוח, דברי הנחקר המצולם במשטרה - גם כשעוד אינו נאשם - בשידור חי מול המצלמות. מי צריך תקציב הפקה, כשאפשר להפיק בזריזות בחצר, או בחדר המדרגות, בחינם?
בשביל מה צריך לקרוא ראיות, אם אפשר להזמין טלוויזיה ולצפות בה?
תיבת הקסמים עוברת תהליך של פשיזציה: הצמתת והפרטת המסך לידי השולטים במכשיר ותכניו הפיננסיים - ובכל מחיר. לשוק הפרוע הרי אין מחיר. פאשיזציה של לאומנות מסוג האח הגדול הדרוש לעם. מדינת תקשורת לאומית וגאה, שחלק מחייליה הנאמנים הנלהבים הם הלאומנים, המלהיטים את הרוחות. והעם רואים את הקולות, או דופקים להם בדלת: 'חייך, אכלת אותה'. הפעם, בלי יגאל שילון.
סזון 2010 בשידור חי עם קצת דאחקה, שיהיה שמח לעם. ובעיקר שמח לאיד.
בן-גוריון אמר פעם שלא חשוב מה העם רוצה, חשוב מה העם צריך. אבל בן-גוריון היה איש קטן, עם קול צווחני, יותר עצבני מזהבי, שגם לא עובר מסך. בקיצור, איש לא רלוונטי. אפילו את הפריימריז בסניף גבעתיים, לא היה עובר היום. ממליכי הטלוויזיה היו פוסלים אותו על הסף כאיש מצחיק ופאתטי. אחד כזה שקישקש משהו בנוסח "באין חזון ייפרע עם". והנה זה קורה. העם מופרע ומתפרעים בשבילו.
ובכל זאת למדו ממנו משהו. גם הם יודעים מה רצוי לעם: חקירות ומעצרים בשידור חי - ונעבור עכשיו לסלבריטאים. אנחנו נחקור ונעצור את הסלבריטאי שלך, אתה תעצור את שלנו. וביחד נשמח עם המוח המבריק של סגן שר החוץ: נתקע לטורקי הנמוך, כמו שצריך. כולל הוראות הבימוי שנשדר ונגנה בו בזמן. זה לא אנחנו. זה הוא - אבל, זה עובד יופי ביחד. אין מלאכה המביישת את בעליה. כל השאר, באמת לא חשובים.
