הסטטיסטיקה היבשה והעדכנית מעידה כי כ-50 אחוז מהגברים בעולם יסבלו, בשלב כלשהו בחייהם, מהתקרחות. רבים מהם עדיין לא השתחררו מן המיתוס התנ"כי, לפיו שמשון הגיבור איבד את גבריותו רק משום שדלילה גילחה את מחלפות-ראשו.
בארץ, לעומת זאת, כבר נהפכה הקרחת לאופנה. גלוחי הראש נחשבים בה דווקא לסמל הגבריות. בעוד ששיער ראשם של רבים מהם נושר באורח טבעי כבר בשנות העשרים לחייהם - יש, לעומתם, לא מעטים אחרים שמשתכנעים לגזור בעצמם גזירה שווה: הם, פשוט, מחליטים "לעשות קרחת" אצל הספר שלהם, ובהם גם סלבריטאים ידועים.
הסיבות להתקרחות הטבעית עדיין לוטות בערפל. מדענים סבורים כי הורמון ה-dht הוא הגורם הישיר לה; אחרים טוענים כי היא נגרמת בשל לחץ נפשי; יש מי שמשוכנעים שהיא נעוצה בשימוש מופרז בתכשירים להברקת-שיער, או בחפיפת-ראש מוגזמת; ולעומתם מצויים, אפילו, מי שמייחסים אותה לתזונה לא נכונה.
עלה קירח כך או אחרת: שרלטנים לא מעטים מצליחים "לתפוס טרמפ" על הקרחת של הזולת. אלה ידועים כ"מדשיאי הקרחות", היודעים להבטיח למטופליהם הרים וגבעות באשר לסיכויי הצמיחה שלהם. המפורסם שבהם היה, בשעתו, רובינס קוסמטיקום, בעל מכון תל אביבי להצמחת-שיער, שעשה הון עתק על-גבם של הקרחים, שהאמינו לתומם כי ממנו תצמח ישועתם. למותר לציין כי גורלם של כל "שפני הניסיונות" היה שהם יצאו קירחים מכאן ומכאן: לא זו בלבד ששערם לא צימח - גם כיסם נותר מדולדל.
רובינס קוסמטיקום עצמו סיים את חייו בכלא ואילו יורשיו של "אשף הפלא" הזה מככבים כיום בבתי המרקחת למיניהם: למן משחות שונות ומשונות ועד לתרכובות כימיות של צמחים מן הטבע. כולן מבטיחות, אומנם, למנוע נשירת-שיער, אבל אף אחת מהן אינה עושה את המלאכה כראוי.
לצורך העניין נעשו בארץ, מפעם לפעם, אפילו ניסויים רפואיים בקבוצות-קירחים שהתנדבו, מרצונם החופשי, ליטול בהם חלק. הידוע שבהם היה זה של פרופ' שרה שמר, מי שהייתה בזמנה ראש מחלקת העור בבית החולים "איכילוב", אלא שתוצאותיו נותרו עד היום עלומות.
