אבי סלע, דמות ידועה בקרב מובילי הדעה בתחום הספורט, ישב במשרד הפרסום ובקשה בפיו. הוא רוצה פרויקט שישווק את ענף הספורט בקרב הציבור הדתי לאומי. הוא קיים, אבל לא באינטנסיביות, בכלל, לפי דעתו, חסרות עוד הרבה נקודות מכירה של הלוטו ביהודה ובשומרון.
היועץ האסטרטגי שישב מולו התלהב, ותוך דקותיים צייר בפניו את המודעה שתפורסם בעיתונות ומעל כל טרמפיאדה ברחבי יו"ש. במודעה - בחצר ישיבת ההסדר יאויר מגרש כדורגל גדול, השחקנים עם כיפות בראשם וציציות מתנופפות לצידי בגדיהם, כשבציוד הימני של המגרש נמצא שולחן השופטים. רק שהפעם, במקום שופטים יש שופטות, דמויות ידועות בקרב הציבור הדתי-לאומי.
מה? נדהם מר סלע? שופטות? לא שאני שוביניסט, אבל בכל-זאת. זהו מושג שאפילו ח"כ לשעבר דליה איציק לא דיברה עליו.
צודק. גמגם הקופירייטר בעל החושים האסטרטגיים. התבלבלתי לרגע. תבין, כשיצאתי מביתי הבוקר, ברכת ה"שלום" שרעייתי אמרה לי, הייתה בנוסח של האשמה "אתה לא חושב עלי בעבודה", הייתי חייב להוכיח לה שהיא טועה.
נשמע הזוי? לא אצל משפחת נתניהו.
גבררר חולה? אין דבר כזה! שנים... שנים שאני מנסה להוכיח שהסטיגמה פשוט לא נכונה. גם כשאני קודח מחום וגופי מצטמרר להנאתו כמעט כל רבע שעה עגולה, אני משתדל לתפקד כרגיל, הולך לעבודה, עושה את המטלות, וכמובן מכין לי את תה הנענע לבדי. 'לא, אני לא צריך עזרה', אני מכריז, גם אנחנו יודעים לסבול. זאת, כמובן, עד שהחום עולה מ-37.9 מעלות לכדי 38 מעלות, או-אז אני קורס. זה מעבר ליכולת.
השבוע, כשחזרה אשתי מהעבודה, היא ניגשה אלי עם פיסת עיתון בידה וחיוך של ניצחון בפניה. 'אתה רואה? אפילו ראש הממשלה ביטל נסיעה מדינית וכלכלית לגרמניה רק בגלל הצטננות, אפילו חום לא היה לו'.
נאלמתי דומייה, אחרי כל-כך הרבה מאמץ, האיש שכל-כך רציתי שייבחר, פשוט הורס הכל. נפלתי למשכב. והפעם כשאני חולה - רק בלי חום ובלי הצטננות.
הצעת מומחה לעולם אל תושיבי את בעלך על כיסא נמוך כשאת מדברת איתו. ודאי לא כשאת מדברת איתו על כך שהפעם האחרונה שביקרת בקניון הייתה מזמן, לפני שבועיים.
משפט סיום על ראש הגנב בוער הכובע. הסנדלר הולך יחף. מישהו יודע מה קורה עם הפסיכולוג?
