ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן משתלח בישראל. משתלח בלשון המעטה. זורה הסתה וארס תהיה הגדרה קרובה יותר למציאות. קרובה גם מאוד לאידיאל אליו הוא מכוון – מיודענו מחמוד
אחמדינג'אד. (אגב, כלפי אחמדינג'אד אין בפי ארדואן מילת ביקורת ודבריו בהקשרו הם נופת צופים צרופה. כך הם עסקי האהבה שכידוע מסמאת את עיני הבריות.)
אפשר לצפות למעט צניעות ממנהיג מדינה בעלת היסטוריה מפוקפקת של פשעי מלחמה. רצח העם הארמני שהטורקים ביצעו במהלך מלחמת העולם הראשונה אינו קוריוז שניתן להדחקה. גירוש המוני באמצעות צעדות מוות, טבח המונים שכלל הרעבה, מחנות ריכוז, כיתות יורים, העמסת כלי שיט בנשים ובילדים והטבעתם בים, המתת ילדים בגז רעיל בין כותלי בית ספרם, ריכוז אוכלוסיות שלמות של תושבי כפרים ושריפתם חיים - אלו דוגמאות ספורות ממסע זוועות שטני שהטורקים ביצעו. אירועים אלו תועדו ודווחו על-ידי עדי ראייה שכללו קצינים ורופאים מהצבא הטורקי עצמו, ראשי מחתרת ניל"י היהודית, קצינים אמריקנים ששירתו בארמניה, מחקרים שנוהלו על-ידי משרד החוץ הבריטי, דוחות של המודיעין הגרמני וניצולי הטבח כמובן. מדובר במיליון קורבנות ארמניים שעונו ונטבחו על-ידי הטורקים.
שואתם של הארמנים הוצנעה מטעמי דיפלומטיה. אדולף היטלר, שרצח העם הארמני היה לנגד עיניו כשעסק בתכנון "הפתרון הסופי", התריס באוזני המסתייגים: "מי זוכר היום את רצח העם הארמני?" - דברים אלו נאמרו בשנת 1939, עשרים שנה בלבד אחרי אותם אירועי זוועה מחרידים.
אז נכון שטורקיה של אטאטורק אינה האימפריה העות'ומנית. היא איננה כזאת כיישות מדינית. הרפובליקה הטורקית אימצה ערכים שונים והתקרבה למערב, אבל מדובר באותו עם ובאותה תרבות, וטורקיה אינה יכולה להתכחש לעברה ולרחוץ בניקיון כפיה. יתרה מכך, טורקיה איבדה כל זכות מוסרית להפוך למטיף בשער ולעטות את גלימת האפיפיור. גרמניה שאחראית לשואת היהודים, ויפן שביצעה מעשי זוועה בעם הסיני ובשבויי מלחמה - הפנימו את עברן הרצחני והפיקו את הלקח המוסרי הנדרש. הן ויתרו על הפוזה הצדקנית. אם ארדואן היה מביט במראה, הוא היה צריך לבלוע את לשונו לפני שהעז להאשים את ישראל בפשעי מלחמה. אך ארדואן מסרב להביט, לא שאינו יודע מה יראה שם - אלא הוא אינו רוצה לראות. לארדואן יש מדיניות והוא מתכוון ליישם אותה. פניו למזרח כפי שנוטה ליבו, ולא למערב החילוני.
