לפיליפ כהן נמאס משגיאות הכתיב הרבות שהוא מגלה בעיתון שלו כמעט מדי בוקר. "אם אתם מתעלמים מעניינים בסיסיים כמו תחביר וכתיב", כתב בזעם למערכת, "מעניין באיזו מידה של אחריות אתם מתייחסים לדיוק העובדתי?". האומבודסמן, נציב קבילות הקוראים של מערכת ה"וושינגטון פוסט", לא הופתע מן הפנייה: הוא עצמו מוטרד מריבוי הטעויות הקופצות לעיניו בכל פעם שהוא פותח את העיתון.
השגיאות הן קטנות, כתב לפני ימים אחדים
האומבודסמן אנדרו אלכסנדר, אבל אין להן קץ. הן מביכות, בלשון המעטה: בידיעה על טקס קבורה בבית-העלמין הצבאי בארלינגטון נכתב ב"פוסט" כי אחד החיילים נעל "סירות (boats) מצוחצחות" במקום מגפיים (boots), ובמקרה אחר דווח כי שדרן רשת הטלוויזיה NBC תום ברוקאו, שהיה מעורב בתאונה, "לחץ על ההפסקות" (breaks) במקום על הבלמים (brakes), ואפילו שמה של קפריסין שובש באחת הידיעות.
מספר השגיאות הולך וגדל, ואף אחת מהן אינה נעלמת מעיני הקוראים. היקף התלונות גדל בהתמדה. "העריכה הרשלנית הזו באחד העיתונים החשובים ביותר במדינה, שנחשב מקור אמין של מידע, היא מטרידה ומאכזבת", כתבה הקוראת סוזנה יובינו.
עורכי עיתונים מודעים לנזק המצטבר של טעויות, גם זעירות לכאורה. מחקר שנערך לפני כעשר שנים בארצות-הברית על אמינות העיתונים קבע כי "כל שגיאת כתיב, גרש שאינו במקומו, משפט לקוי ומסורבל, כיתוב תמוה או מפה שגויה שוחקים את אמון הציבור ביכולתו של עיתון לעשות את מלאכתו כראוי".
איך זה קורה? אלכסנדר משוכנע שזו אחת התוצאות של הצמצום המשמעותי בכוח-האדם של העיתון. לפני עשר שנים הועסקו במערכת ה"פוסט" כ-900 עיתונאים, בלי למנות את עובדי המהדורה המקוונת. השנה נמצאים ברשימת מקבלי השכר של העיתון רק 650 עיתונאים, כולל אנשי האינטרנט. מספר העורכים-משכתבים (copy editors) ירד מ-75 בשנת 2005 ל-43 ב-2008, בעיקר באמצעות הסדרי פרישה מוקדמת. בקרוב צפוי ב"פוסט", כמו בעיתונים רבים אחרים, גל נוסף של הצעות פרישה, שיקטינו עוד את כוח-האדם המיומן העוסק הן בכתיבה והן בעריכה.
גם בטור קודם של האומבודסמן שעסק במכת השגיאות - לא רק בטעויות כתיב אלא גם בהפניה מעמוד השער של אחד מחלקי העיתון לכתבה שלא הופיעה או בידיעה שנקטעה באמצע משפט - התמקד אלכסנדר בצמצומים כסיבה העיקרית. בשיחה עם ראש דסק החדשות בעיתון, ביל וולש, התברר לו כי בעוד שלפני שנים אחדות עסקו מדי ערב 20 עורכים-משכתבים בהכנת עמודי החדשות לדפוס, הרי שבאחרונה יש בכל משמרת שבעה או שמונה אנשים בלבד.
אפשר שגם ב"ניו-יורק טיימס" עומד תהליך זהה של פיטורים המוניים מאחורי הגידול המביך,
שעליו דווח לאחרונה, במספר התיקונים שהעיתון מפרסם מדי יום בעמ' 2, ואשר הגיע לשיא ב-9.1.10 עם 36 תיקונים ביום אחד.
אבל אלכסנדר משוכנע שהקטנת מספר העורכים והמשכתבים אינה הסיבה העיקרית למבול השגיאות. לב הבעיה הוא השינוי שחל בשנים האחרונות בהגדרת תפקידיו של המשכתב ומשימותיו, כחלק מן התהליכים העוברים על עיתונים הנדרשים למזג את פעילויותיהם בדפוס ובאינטרנט.
ה"וושינגטון פוסט" היה בין העיתונים הגדולים הראשונים באמריקה שהבינו במחצית הראשונה של שנות התשעים שעתיד התקשורת טמון באינטרנט, הקים חברה מיוחדת לשם כך (Digital Ink) והעלה לרשת מהדורה מקוונת לפני רבים אחרים.
גם כשהחלו העיתונים המודפסים לדעוך, התפוצה ירדה וההכנסות מפרסום הצטמצמו, הזדרז העיתון להתאים את עצמו למציאות, ובנה דסק חדשות חדש, משולב לפרינט ולאינטרנט, שבו גם אולפנים לשידורי רדיו וטלוויזיה. במערכת נבנה תפקיד חדש: Multiplatform Editing Chief - עורכת ראשית לעריכה רבת-פלטפורמות. אוחדו גם תפקידי העריכה שפעלו בנפרד במשך דורות בדסקים העירוני, הארצי והבינלאומי ובדסק השכתוב. הבעלים יכלו להתגאות בצעד כלכלי יעיל ומוצלח, אבל מנקודת מבטם של העיתונאים והקוראים, התברר שיש לכך מחיר באיכות המוצר.
אם בעבר היה עורך יכול להתמקד בטיפול דקדקני בטקסט ובכותרת לעיתון שיצא לאור פעם ביום, הרי עתה הוא נדרש לעסוק במגוון של עניינים נוספים - בעיקר בשל הצורך להכין במקביל את הטקסט למהדורה המקוונת. האינטרנט הוא מדיום תובעני, ולא רק משום שבמקום דדליין יומי אחד עובדים העורכים מסביב לשעון, ונדרשים לטפל בכמויות גדולות יותר של ידיעות וכתבות.
אלכסנדר מתאר את המשימות החדשות שמוטלות על העורך: לצד העריכה המסורתית של הטקסט, עכשיו עליו לנסח כותרות שונות לאינטרנט, כאלה שיזוהו על-ידי לקטני החדשות המקוונים; לאתר חומרים נוספים וליצור אליהם קישוריות; ולבחור את מלות המפתח, התגיות שבאמצעותן יגיעו מנועי החיפוש אל הטקסטים. גם ה"פוסט", מכובד ועטור תהילה ככל שיהיה, מנהל 24 שעות ביממה תחרות מתישה על צמרת הידיעות שיזנקו לעין הגולש כשהוא מחפש משהו בגוגל או ביאהו. זה לא רק עניין של כבוד מקצועי, מדובר בלחם ובחמאה: חשיפה גדולה יותר באמצעות מנועי החיפוש תגדיל את ההכנסות של העיתון מהפרסומות המשובצות באתר שלו.
המשימה המשולבת הזו מוטלת לפי שעה ב"פוסט" רק על כמה מעורכי העיתון, שעברו הכשרה לבצע במקביל את כל התפקידים. אבל בשבוע שעבר החלה בעיתון תוכנית השתלמות מקיפה, שבסיומה יוכלו עוד עורכים, כמו-גם כתבים, לתת יד במשימות העריכה המשולבת.
תחקיר השגיאות של האומבודסמן מסתיים בנימה אופטימית: אף שהטכנולוגיה החדשה יחסית של האינטרנט היא שורש הבעיה, דווקא ממנה מקווים לבשורה. בקרוב ייכנסו לשימוש מערכות תיקון מתוחכמות, שיוכלו לזהות שיבושים מן הסוג שמטריף את קוראי ה"פוסט" ועיתונים אחרים. כל גולש יודע שיש כבר עתה תוכנות לתיקון שגיאות כתיב, אך הלשון והטקסט מציבים להן אתגרים מסובכים: מתקן השגיאות האוטומטי מזהה שגיאת כתיב, אבל אינו יכול לדעת אם הכותב התכוון להזכיר בטקסט את מייקל ג'קסון או מייקל ג'ורדן. הדור החדש של מתקני הלשון הממוחשבים אמור לתת מענה לבעיות מסוג זה, או לפחות להתריע עליהן בפני עורך לחוץ שמנסה לרקוד על כמה פלטפורמות בעת ובעונה אחת.
אבל גם בעידן עתידני זה, אלכסנדר מאמץ את אזהרתו של חוקר התקשורת פיטר רוי קלארק מפני הסתמכות יתר על טכנולוגיה. מדובר בכלי עזר בלבד, ולא בכוח אלוהי שיכול להבטיח טקסט נקי משגיאות, הוא כותב, ומזכיר לעמיתיו למערכת את הכלל הישן והטוב: אין תחליף לעורכים מנוסים וקפדנים בשר ודם. וגם: את העזרה הרבה ביותר יכולים להעניק להם הכתבים - אם יקפידו על ניסוח ואיות מדויקים בטקסטים שהם מעבירים למערכת.
עוד בנושא: