התורה נותנת חשיבות מכרעת ליציאת מצרים ומצוות רבות אנו עושים "זכר ליציאת מצרים". גם כאשר הקב"ה מתגלה אלינו בהר סיני, הוא אינו מתגלה בתור "עושה שמים וארץ" או "בורא העולם" אלא דווקא בתור: "אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". זהו האירוע המכונן של עם ישראל.
מלכתחילה, יציאת מצרים לא הייתה אמורה להיות שחרור של עם ישראל, אלא היא הייתה צריכה להיות גם יום שחרורה של מצרים ובעצם של כל העולם כולו (יש לשים לב שלארוע קוראים יציאת מצרים ולא יציאה ממצרים). למרות שעם ישראל היה משועבד במצרים, האומה המצרית הייתה יותר משועבדת ממנו. התרבות המצרית סגדה לקבוע, למוכתב. תרבות מצרים לא חשבה שאפשר לשנות את המציאות, אלא רק לשמר אותה, לכן את מתיהם הם לא היו קוברים, אלא חונטים, שומרים ומקפיאים את המצב. כבר דיברנו בעבר על משק המים המצרי שמקבל את תצרוכתו מהנילוס באופן קבוע. גם המעמדות במצרים היו קבועים, מי שנולד להיות אדון יהיה אדון, מי שנולד להיות עבד יישאר עבד. את הקיבעון והקיפאון הזה חז"ל מנסחים בלשונם "מתחילה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים".
ואז עם ישראל עושה את הבלתי-סביר, מבחינה מצרית, הוא משתלט על הטבע. אחת מהמצוות הראשונות שקיבל עם ישראל ממצרים היא אכילת מצה. כאשר לוקחים קמח ומים ומערבבים יחד, התופעה שאמורה להתרחש היא חימוץ, תפיחה. אבל עם ישראל הצטווה לעצור את התהליך באמצע, לאפות את העיסה בטרם תחמיץ, כאשר היא עדיין מצה ולהראות שיש לנו יכולת לשלוט על תופעות טבעיות. עם ישראל אינו משועבד לטבע ולא מקובע ל"מה שיש", אלא יש לו היכולת גם לשנות את המציאות. עם ישראל הוא הראשון שלוקח את גורלו בידו, הוא הראשון שלא נכנע לתכתיבים, הוא הראשון מעולם שיוצא מהקיבעון המצרי.
עם ישראל הוא שלימד את העולם כי אפשר להשתנות. אם נולדת עבד, אינך חייב להישאר כך כל ימיך, אלא אתה יכול להילחם כדי להשתחרר ולהיות בן-חורין. החירות האמיתית היא כשיש לך בחירה ואתה משתמש בה כדי לשנות את מצבך, למצב טוב יותר. השינוי האדיר שעשתה תורת ישראל בתפישה האנושית הביא לכך שבכל מקום שבו לעם ישראל הייתה השפעה, גם הגויים למדו שאפשר לבצע מהפכות. מאחורי כל שינוי גדול בצורת החשיבה העולמית במהלך ההיסטוריה מעורבים יהודים.
כל התורה כולה היא הדרישה מהאדם להשתנות, להיות טוב יותר, מוסרי יותר, שלם יותר. התורה אומרת ליהודי אל תיכנע למה שאתה ואל תעצור במקום בו אתה עומד. אל תגיד "ככה נולדתי" או "זה המצב". היית אתמול במדרגה מסוימת, היום תטפס לשלב גבוה יותר וכך גם מחר. מצוות רבות הן "זכר ליציאת מצרים", תזכורת ליכולת שלך להשתנות. יציאת מצרים אינה אירוע חד-פעמי, היא ממשיכה מאז והלאה:
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".