בן זוגו של המנהיג

• איתמר בן גביר

ההתעניינות בבני משפחתו של מנהיגנו אינה תופעה חדשה שהתפתחה בדורות האחרונים. כבר אצל משה רבנו מצאנו ביקורת של חלקים בעם, "אודות האישה הכושית שלקח" כאשר עם ישראל לא מהסס לנבור, ולחפור ולהתערב בפרטיותו של משה רבנו. הקב"ה מגנה את הביקורת נגד משה ואף מעניש את הפוגעים בפרטיותו, ואולם מאידך-גיסא מצאנו ביקורת על נשותיו של שלמה המלך ותפיסה בחז"ל, לפיה רואים בשלמה עצמו, כמי שבנה את הבמות שבנו נשותיו, וזאת משום שהוא לא מחא ופיקח על מעשיהם. שלמה היה חייב להשגיח, ולהיות מעורב במעשי הנשים שלו שפגעו בכלל ישראל וגרמו לחילול השם. התבוננות בפרשות השונות של משה ומאידך של שלמה מובילה לדעתי לתשובה ברורה באשר לשאלה אודות בני משפחתו של המנהיג. כל עוד, מעורבותם של בני המשפחה, היא מעורבות שולית, וכאשר הם עוסקים בעניינם הפרטי ודאי שאין להיתפס לדברי רכילות ולעסוק בבני המשפחה כנושא בפני עצמו. יש לאפשר למנהיג להגיע לביתו "בראש שקט" , ולנהל חיי משפחה, רחוקים מעין הציבורית שהרי ביתו של אדם הוא מבצרו, ואין מקום לנהל מערכה ציבורית נגד יושבי הבית , לפגוע בפרטיותם, וזאת כדי לנגח את המנהיג. ואולם, אם מדובר בבני משפחה, אשר לא בוחלים לעסוק ולהתערב גם בעניינים ציבוריים, ולמעשיהם יש השלכות כלליות על גורל המדינה והעם אז בוודאי שיש להעמיד גם את בני המשפחה האלה תחת זכוכית מגדלת ולבחון את מעשיהם המשפיעים על כל החברה הישראלית. לא ייתכן מצב בו רעייתו של מנהיג או בני משפחה אחרים קובעים מדיניות (ודאי שבניגוד לצו הבוחר), מנהלים את המדינה והם יהיו חסינים בפני ביקורת ציבורית. היות ובתוך עמנו אנו יושבים והשאלה שנשאלה היא לא בחלל ריק לא אפטור את עצמי מלהתייחס לדוגמאות הרלוונטיות בחיינו. הראשונה היא רעייתו של ראש הממשלה. שרה. מן הראוי להקדים ולומר כי הח"מ ממש לא רוצה לסנגר על ראש הממשלה הנוכחי שנבחר בקולות הימין ופועל בדרך השמאל ואולם את האמת יש לומר. לדעתי הביקורת נגד שרה נתניהו בפרשת העוזרת, היא ביקורת קנטרנית, וניכר כי יש גורמים "המחפשים את שרה מתחת לפנס". גם אם הגברת נתניהו לא התייחסה באופן נאות לעוזרת, הרי שאין זה מעניינו של הציבור ובוודאי שאין להפוך את האייטם על שרה והעוזרת כאייטם ראשי. מאידך-גיסא ובאופן אירוני , עד לא מזמן היו בני משפחה של ראש ממשלה ישראלי שהכתיבו את מדיניותו ודווקא שם התקשורת הישראלית לא התערבה. מדובר כמובן בבני משפחתו של אהוד אולמרט, כאשר הרעייה עליזה תמכה וצידדה בדעות השמאל הקיצוני והבת דנה הייתה חברה בתנועת גוש שלום. אין זה סוד כי בני משפחת אולמרט גררו את האבא אהוד למחוזות שהוא לא פילל להגיע אליהם. מחרותניק מוצהר הפך אולמרט בעידוד בני המשפחה למי שאיגף את שלום עכשיו משמאל - מוזר שדווקא שם לא שמענו את התקשורת הישראלית צועקת , מבקרת ומתנהגת ככלב השמירה של הדמוקרטיה.

• הלל ויס

זה לא המשרתת ולא הגבירה. זה אלה המשתמשים קבוע בניגוחים נגד נתניהו גם אם הוא ישרת אותם כעשרה אתרוגים עדיין לא יאמרו הרף. מעניין אם גם לאחר ט"ו בשבט עדיין יעשרו את האתרוג הישן. גליונות הצהובונים מלאים תמיד בדף הראשון תמונות גדולות מחיי המלכים והמלכות ובניהם ובנותיהם הסוררים עד דור אחרון. כך בבריטניה וכך בפלשתינה. השאלה "מה צריך לעניין אותנו" או האם צריכים לעניין אותנו עסקי רוזנים ופילגשים היא כמו לשאול מסומם האם הוא מוכן לוותר על המנה. הנוסחה פשוטה: מין, סמים ואלימות. שחיתות ורכילות. מחצית מלימודי התקשורת באולפנות עוסקים בצריכה מושכלת של הרעל הנקרא תקשורת. לא הרואין רק עלה ירוק. האם אנתרופולוגית יכול הצרכן הצהוב לווסת רכילות על המלכה האם או על האורוותן של הארמון כאשר מושבים אותו גם ללא ארנק של מעות בחינמון גמור מול קובה של רכילות ממומנת על מעשיה של הגברת הראשונה. [סוניה פרס מעולם לא בעסק]. הרי לא מדובר כאן על צדיקים מיוחדים בעלי שליטה עצמית שאינם כלל צרכני תקשורת. לכל היותר רק הפחותים שביניהם המסתפקים בדף האחורי של "שבת בשבתו" ולומדים מה מתרחש בעולם וכיצד היה בדיעבד נכון להגיב. בפועל אנו, כל קוראי הצייטונ"גים ומציצני הקעסטאל"ך שותפים מראש לדבר עברה. מסכימים לאכול מראש ובשקיקה מה שמאביסים אותנו. כל צרכן תקשורת שפוט למאסר עולם ללא חנינה. רוח היא באדם לדעת מה אמרה / עשתה בת זוגו של אדם ומה היו יחסיה עם הנחש ומה אמר/ עשה בן זוגה של חווה באופיו החלש. אין כל טעם להתחסד באטימת אוזניים בפני הרכילות המציפה אותנו מרצוננו הטוב והחופשי ובכפרה המדומה עליה בלימוד אינטנסיבי של פרקי היום בשמירת האוזניים, העיניים והלשון של ה"חפץ חיים". עודף התקשורת החרדית - דתית -חילונית, הלעולם מיותרת, ללא הבדל דת, גזע ומין, המתכסית במסווה של ערכים הנחשבים על-פי התקינות הפוליטית לערכים נאצלים כמו זכות הציבור לדעת וחופש הדיבור: "תורה היא ולימוד היא צריכה". כך המידות הטובות או הרעות המוקרנות ממעשי הגדולים, הזוג המלכותי נתניהו וזוגתו שרה שתחי'. או משהו אחר על פלג גופו הכסילברטאי של בן העולם התחתון או העליון. הגביר שנשתגע ואשתו הרחומה, או השופטת העליונה ובעלה הגנב המחופה בשיראים. בתיק הלא סגור של נתניהו ושרה ישנם פרקים בלתי נשכחים שיוכלו לשמש בעתיד הלא רחוק כחומר לטלנובלה למי שיישרד מכל הצופים והשומעים לפרק הבא אחרי אחמידניג'אד וברק. לא טעיתי אם טהיטי קטנה על זה. אם רוצים להינצל מאסון כל כך גדול רצוי להכריז על תענית תקשורת , רמדאן ביום ובלילה, לפחות יום ולא ארבעים. כיון שצרכנות התקשורת מסוכנת הרבה מעבר לצרכנות של סמים קשים או רכים הרי מן הדין היה לחסום באמצעות חקיקה נגד חופש הטימטום ליבוי הרייטינג הצהוב או הכחול ולמזער את כל צורות התקשורת לרבע ואזי הייתה נפתרת פרשת המאבק שבין "ישראל היום" לידיעות אחרונות ומימלא לא הייתה עולה פרשת שרה נתניהו והעוזרת הנרדפת. וגם השאלה בדבר האם צריך לעניין אותנו וכו' אולי לא הייתה נשאלת לפתע בהזדמנות הזאת. מנהיגים עם שמץ מוח בקודקודם לא צריכים לדקלם את הסיסמאות הריקניות על "הדמוקרטיה", "חופש הדיבור" ותפקיד התקשורת כשומרת הדמוקרטיה אלא לצאת נגד ההבלות הדמוקרטית כמו נגד הבלות סיסמת חופש הדיבור וחופש השידור ומאידך קידום המודעות לחובת השתיקה ואיסור מוחלט על טוקבקים. בעלי הסמכות בציבוריות הדתית המתקדמת צריכים ללמוד מעט מחבריהם החרדים בעניין סגירת האתרים. יש לאסור לקרוא עיתונים, לפתוח אינטרנט המחובר לתקשורת ולהזדקק לטלוויזיה. לשבירת הצום מותרות כל צורות התקשורת תחת המסנן של רמון לא למעלה מ15 דקות ביום. יש לשנות את התרבות מעיקרה ואז נוכל לשאול על חופש ההתבזות מאחרי ההיתאנות הפוליטית לשרה הצדקת.

• שרה אליאש

האישיות והאופי של בני הזוג מעניינת אותנו במידה ויש להם אג'נדה ברורה והתנהלות פוליטית שנגזרת מהאג'נדה הזו. אם נרחיק את עדותנו הרי שמזכירת המדינה של ארצות הברית הילארי קלינטון היא דוגמה לבת זוג שהייתה מעורבת באופן ממשי בפוליטיקה ובמהלכי בעלה הנשיא לשעבר ביל קלינטון בעת שזה כיהן בבית הלבן. אני יכולה בהקשר הזה גם לציין את אשתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט עליזה אולמרט שהייתה בעלת השקפת עולם שמאלנית ברורה- וגם כשהיא נפגשה עם שועי עולם ומנהיגים זרים היא לא טרחה להסתיר את דעותיה למרות שאלו דעות הרחוקות מרוב הציבור בישראל (גם הציבור שהצביע עבור בעלה בראשות קדימה). זו למשל דוגמה להתנהגות של בן או בת זוג של מנהיג ציבורי מכהן שיש לה ענין ציבורי. כשבת זוג משתמשת במעמדה הרם כאשתו של ראש הממשלה כדי להציג נוכחות, לקדם מכירות (כמו למשל יצירות אמנות שלה), להביע דעה פוליטית - אזי יש מקום להתערבות תקשורתית ואף לביקורת ציבורית. לעומת זאת-במקרים אחרים בהם ההתנהלות היא אישית פרטית (גם אם מדובר במאבקים משפטיים עם עוזרת בית) ואין לה השלכה ישירה על הציבור - ההתעניינות שלנו במעשי בן או בת הזוג היא היא רכילותית בלבד ולא ראויה. מובן בהקשר לכך שהקמפיין המשתולל נגד שרה נתניהו בשבועות האחרונים עבר את גבולות הטעם הטוב וחבל. זה חבל לא רק בגלל הפגיעה במשפחת נתניהו, אלא גם בגלל השפל העמוק שאליו הדרדרה התקשורת הישראלית בנושא הזה.