נתניהו, אימא שלי והעובדת הזרה

אני מבקשת לשמש כאן פֶּה לאמי בת ה-89, לאישה הודית צעירה המתגוררת בביתה של אמי מזה כשנה, מטפלת בכל צרכיה וגם משמשת לה בת-לוויה, ולבסוף גם לעצמי. עד לפני כשנה חייתה אמי בבדידות לא-מזהרת בדירתה הקטנה בגבעתיים – היא סירבה לעזוב את ביתה, שבו עברו עליה רוב ימיה. אט-אט החלה להתגנב ואף להתקבע אצלה הזיקנה ותופעותיה הפחות נעימות, כמו דמנציה מסוימת, והיא לא הייתה מסוגלת יותר לשלוט בפעולות שונות ובתחומים שונים בחייה. כשהגענו לשלב קריטי, חיפשתי פתרון שיתאים לרצונה להמשיך לחיות בביתה – עזרה לכמה שעות ביום. אולם בכך נפתרה הבעיה רק בצורה חלקית ביותר – עדיין נותרו הלילות הבודדים ללא שינה ונטילת תרופות פרועה במשך השעות הללו וגם בשעות היום שבהן נותרה לבדה. בסופו של דבר, לאחר חיפושים וניסיונות שונים, אותרה האישה ההודית, ומשהגיעה לבית אמי, קיבלו החיים אט-אט מפנה משמעותי – נמצא פתרון לבעיה הקריטית של התרופות (שבעבר הביאה את אמי עד לפי פחת, שכן הייתה מסוגלת לבלוע בפעם אחת, מתוך שיכחה, גלולות שנועדו לחודש שלם – ולשקוע בבלבול נוראי, עד אובדן הכרה) – וכן נמצא מענה כלשהו לפחדים, לבדידות, לדיכאון – ואפילו לכאבים הנוראים שמהם סבלה. עלי להודות שגם חיי שלי, המתגוררת עם משפחתי הרחק, בחיפה, השתנו ונרגעו מעט, אחרי שבמשך יותר משנתיים הייתי נתונה במצב של דאגה בלתי פוסקת וריצה מתמדת אחר פתרונות ו'סידורים', תוך פניות רבות ל'ביטוח הסיעודי' – שקיבל תשלומים סדורים במשך שנים, ועכשיו, כשהגיעה העת לקטוף את פירותיו, הופך המוסד הזה לחשדן-ללא-לאות ואינו מאפשר תשלום של הכסף שנצבר לטובת ה'נאשמת' הקשישה. אלא לאחר הוכחות על-גבי הוכחות ל'חפותה' (היינו, שאינה מעמידה חלילה פנים של זקנה תשושה בת 89); ובדומה לכך גם הביטוח הלאומי – שעל-פי ניסיוני האישי, הוא-הוא השב"כ האמיתי במקומותינו, המוסווה כשירות עזרה לחלכאים ולנדכאים. והנה הזדקרה (יום ב', 25.1.10) לנגד עיניי הכרזתו היומית החדשה של ראש הממשלה בנימין נתניהו ליום זה על מדיניות הגירה חדשה, שיעדה המרכזי – גירוש עשרות אלפי עובדים זרים. והנימוק המכריע: "העובדים הזרים יצרו בעיות בביטחון, סמים, ובעיקר פריצת שוק העבודה". [נתניהו: מלחמת חורמה בבעיית העובדים הזרים] בנקודה זו ממש נבהלתי: כי הנה נודע לי שבבית אמי שוכנת לה ממש סכנה גדולה – סכנה ביטחונית! סכנה לפריצת שוק העבודה(?), וכן, נראה שביתה הפך למחסן סמים סמוי, רחמנא לצלן. נזכרתי גם בדברי השר אליהו ישי, ואלה הוסיפו על חרדתי: ייתכן שבלא יודעין ובתמימות מסוימת הכנסתי לבית אמי מקור למחלות מסוכנות מידבקות. אולי ממש ברגע זה, בלי ששמתי לב, כבר מרחפים בחלל הדירה הקטנה מיני חיידקים ווירוסים ושאר מרעין בישין שאינני יודעת עליהם דבר... ייתכן שלא רק על ראש אמי מרחפת הסכנה – אולי גם עלי, ועל עוד אנשים המבקרים בביתה לעתים: ייתכן שכדאי להימנע מביקורים בבית זה... בבית אמי... ומה עושים עכשיו? – האם אחזור לחפש בשוק העבודה הישראלי מישהי נקייה מחיידקים ומסמים למיניהם וגם לא מסוכנת מבחינה ביטחונית, שתסכים לעבור להתגורר בבית אמי ולטפל בכל צרכיה? (ולך תדע – אולי תחדור לבית אמי בדרך זו מרגלת סמויה, רוסייה או אחרת, שגם נושאת חיידקים סמויים ו/או מעשנת מריחואנה בחשאי?...) – אבל מניסיוננו, למצוא ולשכור מטפלת ישראלית 'נקייה' ותמה שתתגורר במקום, או לחלופין לפי שעות, הוא עניין סבוך, וכרוך גם בתשלום שעשירים בלבד יכולים לעמוד בו. ואז עלה בדעתי, שאולי יש לראש ממשלתנו בסתר לבו פתרונות לכל הנ"ל, ובעצם אין לי שום סיבה לדאגה?... אבל אם כך – למה לעורר פניקה ולהכריז הכרזות חדשות לבקרים בכותרות ענק זועקות? (ושמא גם זה אינו אלא ספין מארץ הספינים רחבת הידיים ומלאת האיומים של ראש ממשלתנו?)