קבוצת שוטרים מתעללת בפלסטיני בחברון. השוטרים המואשמים מובאים לדיון בבית המשפט, וזוכים להפגנת סולידריות של חבריהם ומפקדיהם. יחידת עוז, האחראית לעצירת שוהים בלתי חוקיים, חוברת לצה"ל ופולשת לרמאללה כדי לעצור ולגרש פעילת זכויות אדם צ'כית. המשטרה עוצרת 17 מפגינים בעצרת שקטה בשייח ג'ארח, וביניהם את מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח, המוחים נגד סילוק משפחות פלסטיניות בשכונה בידי עמותות
מתנחלים. מתנחלים שצולמו מכים פלסטינים (כפי שראינו בטלוויזיה) לא הועמדו לדין - "תיק החקירה נגדם נסגר מחוסר ראיות". הרב הצבאי הראשי ורבנים אחרים מצטרפים ליחידות הלוחמות ומסיתים את חיילי צה"ל לתוקפנות בנוסח הג'יהאד.
הידרדרות הנורמות והזלזול בשמירת חירויות האזרח לא מוגבלים ליחס המחפיר לפלסטינים. על סדר היום גם זכויות ההומוסקסואלים, יחסה של הממשלה לפליטים, קביעתו של שר הפנים אלי ישי כי קשר נישואים של ישראלים עם פיליפיניות יפגע בטוהר הגזע של העם היהודי (!), בכנסת מועברת תקנה המונעת נישואים עם בן או בת זוג פלסטיני, ובבית הספר בפתח-תקוה מפלים תלמידים על-רקע עדתי. כל אלה הם רק מדגם של ההידרדרות המתמשכת.
האם נשמעה מחאה כלשהי מצד ה"ליברלים"? האם נשמעו קולותיהם של השרים בני בגין,
מיכאל איתן,
דן מרידור? או תגובות מהמוסד המכובד והוותיק המכונה "המדרשה הליברלית"?
מעניין להשוות את שתיקת ה"ליברלים" הימניים שלנו עם התנהגות חבריהם במדינות אחרות. הנה לדוגמה עמדתו של ארכי-שמרן בארצות הברית, ברי גולדווטר: הסנטור המפורסם (שהתמודד גם על נשיאות ארצות הברית) היה שמרן ימני לפי כל קנה-מידה. הוא נאבק במורשת הניו-דיל של רוזוולט, והיה אחד המתנגדים החריפים למדינת הרווחה. עם זה, אף כי היה אנטי-קומוניסט מובהק, התנגד ל"ציד המכשפות" ולרדיפת האינטלקטואלים ה"חשודים" על-ידי מק-קארטי. גולדווטר לחם באופן נחרץ גם נגד השתלטות התיאוקרטיה בארצות הברית. לדבריו: "אין עמדה שעולה בקשיחותה על עמדה דתית. אין בעל ברית שבזכותו יושג כביכול הניצחון בכל מחלוקת, כמו ישו, כמו אלוהים או כמו אללה. בעזרתם מנסים חסידי הדת לכפות את עמדותיהם על המנהיגים הפוליטיים... אני מזהיר אותם, אלחם בהם ללא הפוגה בניסיונם להכתיב את דעותיהם על כל האמריקנים". גולדווטר גם התנגד לסמכות הנשיא לאסור אדם ללא משפט, וכתב: "להיות שמרן באמריקה פירושו לכבד את החוקה, ולהגן על החירות שהיא מבטיחה".
איך להסביר את היעדרו של קול שמרני-ליברלי בחברה שלנו? ראשית, כמובן - האתנן שמשלמים לש"ס ולחרדים. לא נופתע אם יוקם בקרוב אתר ההנצחה לבאבא סאלי, על חשבון המדינה, לפי דרישת ש"ס. לא פחות חשובה הקיצוניות הלאומנית הכרוכה בברית הקדושה עם הפונדמנטליזם הדתי. אין זה מפתיע שיגאל כהן-אורגד מקים "מרכז אוניברסיטאי" באריאל בחסות המינהל האזרחי ושר הביטחון.
אך הסיבה העמוקה והמסוכנת ביותר, היא השעבוד הפנימי מתוך רצון, הנסיגה מהישראליות ל"יהדות" גלותית וריאקציונית. שר החינוך
גדעון סער החליט להעמיק את ה"מורשת" היהודית בחינוך. כשנשאל האם גם הזרמים הקונסרווטיבים והרפורמים יידונו בתהליך העמקה זה, תשובתו הייתה שזה עניין מורכב שיידחה "בינתיים".
זכויות הפרט והשמירה על ערכי המוסר האוניברסליים - נדחים מפני הערכים הריאקציוניים של היהדות. ההזדהות עם האורתודוקסיה והשיבה לחשיבה גלותית ובדלנית, אינן תופעות חדשות; הם נובעים בחלקם משיקולים פרגמטיים מוטעים ומהתבטלות עצמית. החידוש הוא שהכוחות הפוליטיים - תנועת העבודה, התנועה הקיבוצית - שעמדו בפרץ, הולכים לצערנו ומתפוגגים.
