|
תגובה לרשימתו של נפתלי רז (24 ינואר) - לראש הממשלה נתניהו: "יוזמת שלום צריכה להיות שלך - ועכשיו". ברשימתו כותב רז, שישראל - מאז ממשלת ברק בשנת 2000 לא הציעה הצעה רצינית לשלום עם הפלשתינים. אם כך מה היו כל הצעותיו של אולמרט (וגם הגב' לבני) המתוארות להלן, אם לא הצעה רצינית לשלום - ולפחות למשא-ומתן רציני ומחייב בנושא? מחשבות בעקבות מאמרו מיום 4 דצמבר 2009 של ד"ר בנימין בגין בעיתון הארץ: על-מנת לאפשר לו לאדם, לגבש עמדה על בסיס הגיוני, חייב הוא קודם לכל, לדעת ולהפנים עובדות לאשורן, ורק לאחר מכן יוכל לבסס אל נכון את דעותיו ומסקנותיו. בניגוד לעובדות - אשר לגביהן אין ולא צריך להיות חולק, הרי הדעות והמסקנות יכולות להיות שונות - ואף בצורה קיצונית, מאדם לאדם, מחברה לחברה, וממפלגה למפלגה. כּשֵירות לחברי וידידי מכל החוגים, ובעלי כל מגוון הדעות, החלטתי לאסוף מקבץ עובדות לתועלת האדם החושב. עיקרי הצעת אולמרט לאבו-מאזן (במהלך שיחותיו הרבות איתו ב-2008): עובדות: - הסכמה עקרונית-רעיונית לזכות השיבה, ומעשית בפועל: מתן אפשרות לשובם של מספר מוגבל של כמה אלפי פלשתינים.
- ויתור על 98% משטח יהודה ושומרון, וחילופי שטחים עבור 2% הנותרים.
- מעבר חופשי בין יהודה לעזה.
- ירושלים המזרחית - תהיה בירת המדינה הפלשתינית.
- ויתור על ריבונות ישראלית בהר הבית, בהר הזיתים, ובעיר דוד. במקום ריבונות זו האגן הקדוש הזה יהיה בניהול סעודיה, ירדן, אש"פ, ישראל, ארצות הברית.
דעה: לעניות דעתי, בנקודות הנ"ל, מגוּלָם רעיון מעשי להקמת מדינה פלשתינית - לוּ באמת הפלשתינים היו רוצים בכך. תוצאת סירובם מביאה אותי למסקנה בלתי-נמנעת שאין הם מעוניינים בשלום אמיתי, שיביא עמו את קץ הסכסוך. אין ברצונם לחיות לצד ישראל אלא במקום ישראל. החלטות הוועידה השישית של הפת"ח (אוגוסט 2009): עובדות: - העמדה השלילית של הערבים, אושרה לאחרונה (אוגוסט 2009), על-ידי הוועידה הכללית של פת"ח, (להזכיר לכולנו: ארגון זה "נחשב" למתון שבין הארגונים האחרים). כאמור ועידה זו התכנסה לאחרונה, באוגוסט 2009 בבית לחם.
- בתקנון הפת"ח נאמר בין השאר "המאבק המזוין הוא אסטרטגיה ולא טקטיקה", ובהמשך: "מאבק זה לא יופסק אלא לאחר חיסול הישות הציונית ושחרור פלשתין".
- החלטה נוספת שנתקבלה באותה ועידה - "התנגדות מוחלטת להכרה בישראל כמדינה יהודית".
דעה: - מהנ"ל מתברר שלדעת הערבים זכותנו למדינה יהודית אינה עומדת לנו. היהודים אינם מהווים לאום אלא רק דת. לדת אין זכות קיום כמדינה ריבונית, ולכן בעתיד - לשיטתָם - לא רק שליהודים לא תהיה מדינה ריבונית, אלא שבִּרבוֹת הימים - אינשאללה - ובעזרת "אללה הוא אכבר", גם לא יהיו יהודים, שהרי על-פי האיסלאם כל הכופרים חייבים להתאסלם. והנה יש לנו פתרון דו- מפלסי: הן לבעיית מדינת ישראל היהודית, והן לבעיית היהודים - שהם כמו שאר הכופרים על-פי הגדרות הקוראן - הינם קופים וכלבים.
- התעקשות הערבים על זכות השיבה, תהווה לא פחות מהכנסת סוס טרויאני שביא להשתלטות הרוב הערבי המוסלמי הקנאי - על מדינת ישראל, וחיסולה כתוצאה מכך.
- רצוי להבין ולהפנים היטב: מילים, תקנונים, הצהרות, עמדות, וכיוצא באלה, קודמים למעשים, ואל לנו לזלזל בהם בבחינת "הכלבים נובחים והשיירה עוברת". מילים הורגות, וזאת הוכיחה ההיסטוריה האנושית פעמים רבות.
הרשימה הנ"ל מהווה אפס קצהו של הדיון הסבוך על מערכת היחסים בינינו לבין הערבים. יתכן גם שפרט זה או אחר אינו מדויק לחלוטין. אולם רוח הדברים נכונה, ובראייה שלי - הובהרה כך אני מקווה. |