על-פי סקירה שנערכה על-ידי עמותת "קו לעובד", בין השנים 1970-1994 עמד סכום הגבייה העודפת שבוצעה מהפלשתינים לטובת הביטוח הלאומי - על סכום של כ-1.3 מיליארד שקלים.
סכומי הכסף נגבו משכרם של עובדים פלשתינים מהשטחים שהועסקו בישראל,
או ממעסיקיהם.
לאמור, לא בהכרח קיים חוב לטובת הפלשתינים בשל גביית יתר על-סך 1.3 מיליארד שקל, כי מדובר ב"גביית יתר" גם - ואולי בעיקר - מהמעסיקים, שהם, מן הסתם, אינם כלל פלשתינים.
אלא שהכותרת - היא כותרת, ומי צריך בכל לדייק, כאשר אפשר להציב כותרת כזו?
זאת ועוד, מכסף זה יש לנכות את נזקי המחבלים מקרבם של העובדים הפלשתינים, ששיעוריהם יעלו לאין-ערוך על הסכום האמור, אשר בספק מגיע להם.
צריך לערוך מחקר מקיף הכולל את כל ההתחשבנות הראויה בין מדינת ישראל לבין הפלשתינים, ולא להסתפק רק ב"חוב" חד-צדדי ללא קיזוז. זכות הקיזוז מוכרת בכל פורום מכל סוג, ואי-אפשר לנתק את זכויותיהם הכספיות של העובדים מיתר ההתחשבנויות שבין הצדדים. בסופו של מחקר מעין זה, יהא דרוש לגבות את יתרת הזכות שמגיעה לטובת מדינת ישראל בפועל ולמעשה, משימה לא קלה עבור עמותת "קו לעובד" המטפלת בנושא.
וכאמור, עוד לפני כן, עמותת קו לעובד מוזמנת להשלים את ממצאי מחקרה בעניין זה ולגלות לנו כמה מה-1.3 מיליארד שקל נגבו מהפלשתינים וכמה נגבו מאחרים, אלה שהעסיקו אותם, כדי שתינתן תמונת מצב נכונה.
אין כל ספק כי סקירה כוללת תעמיד את הפלשתינים במצב בו חובם למדינת ישראל יהיה בשיעורים שגבייתם קשה, ואולי נדרש לערוך סקירה כזו - מלאה ולא חלקית, הוגנת ולא סלקטיבית - למען קבלת תמונה מאוזנת לגבי המצב.
