הפגיעה בכבוד נשיאת בית המשפט העליון,
דורית ביניש, יתכן והעירה "דובים" משנתם. בצדק רב מאוד, הארץ ורועשת וגועשת, כי אם ניתן לפגע בקלות כה רבה בנשיאת העליון, בבית המשפט העליון, מה עלול לקרות לאזרח הקטן? הבעיה היא שהאלימות הנוראה פשטה בכל המדינה, והארץ כולה היא תוהו ובוהו.
במשך שנים רבות הומטרו על יישובי הספר מאות ואלפי טילים וישראל הרשמית שתקה. המאמר המוכר בפי כל ש"אם יפגעו בתל - אביב ישראל תצא למלחמת חורמה" יש בו כדי להביע את התחושה שאם לא פוגעים במעוז האליטות, אין סיכוי שמישהו ימהר. אף אדם איננו מסוגל להאמין שמנהיגי ישראל שהיו מוכנים להשלים, במשך שנים רבות, עם הפגזות קשות על שדרות או נהריה, היו נוהגים באותה הצורה לו, חלילה, היו פוגעים בתל אביב . זו המציאות והיא מצערת וכל הניסיונות להכחיש זאת לא יעלו יפה.
האלימות הפכה להיות מזמן לפגע רע בישראל , אך עיניהם של השלטונות טחו מראות בה תופעה חמורה העלולה להמיט אסון על הדמוקרטיה. הדוגמאות רבות כל כך עד שקצרה היריעה מלמנות את כולן. נכון הוא שמאז ומעולם, החברה האנושית כולה, ידעה מעשי אלימות ובריונות. לא ניתן לחסל את האלימות לחלוטין, אך ניתן בהחלט להקטינה לממדים שיאשפרו לאדם מן השורה לחיות חיים נורמאליים. הזכות לחיים וביטחון היא זכות טבעית קדושה, ואם המדינה אינה מסוגלת לממש זכות זו, אנו בבעיה קשה ביותר.
במשך שנים רבות המורים נמצאים תחת טרור של תלמידים והורים המפעילים עליהם אלימות פיזית ומילולית, ומשפילים אותם עד אפר. אף אחד מהתוקפים, ממש כך, לא הוענש קשות והמורים נותרו כגלדיאטורים בזירה.
רופאים מותקפים מידי יום ביומו ואין מי שיגן עליהם. עיצומים, שביתות ליום אחד וכל מיני פטנטים לא הביאו לגאולה. הם עדיין לבדם בזירת ההתגוששות כשמולם ניצבים הבריונים המבקשים את דמם. איזה בריון "בילה" שנים רבות בכלא על שתקף רופא? אפילו במאגרי המידע של המשפטנים קשה למצוא פסקי דין מחמירים נגד אלה אשר תקפו רופאים.
עובדים סוציאליים, פקידי מחלקות הרווחה, הביטוח הלאומי, לשכות העבודה וכד' חווים אלימות שלא הייתה כדוגמתה, אך הכול מחרישים או שמגנים בכל רפה.
האלימות הפוליטית מזמן הפכה לנגע ופגע בחרה הישראלית. רצח ראש הממשלה רבין ז"ל גרם להרס הסכר, כשהרצועה הותרה והיצרים האפלים ביותר יצאו בכל עוצמתם. מה לא נאמר על האלימות הפוליטית, אך רבים סבורים שעדיין לא הגענו אל התחתית. לאופטימיסטים הללו יש לומר בקול ברור: המרחק אל התחתית התקצר מאוד, והיא נמצאת ממש בטווח של נגיעת יד.
המתקפות הבלתי פוסקות כלפי בית המשפט העליון מצד פוליטיקאים ואנשי תקשורת משפיעות בצורה גורפת על הציבור. אין חלילה כוונה לטעון שאין לבקר את שופטי בית המשפט העליון ופסיקותיהם. נהפוך הוא: חובה לבקרם ולהתווכח עם פסיקתם, אך מכאן ועד קריאות מאורגנות היטב אל עבר השופטים, המרחק רב. הויכוח המהותי הוא מיסודות המשטר הדמוקרטי, ואפילו השופטים, בינם לבין עצמם, חלוקים בפסיקותיהם. האם חילוקי דעות, אפילו קשים ביותר הם מבחינת מתן היתר לפגוע בהם כבני אדם? ברור שלא. אי- שביעות הרצון מפסיקה זו או אחרת אינה מצדיקה התרת הרסן והרצועה והפיכתם של השופטים ל"בשר תותחים", תרתי משמע.
רק התגייסות של כל המערכות ויציאה למלחמת חורמה באלימות יובילו להקטנת התופעה הנפסדת הזו. תהא זו כבוד נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש אשר חוותה על בשרה אלימות, נושאת הגדל של המלחמה בתופעה הארורה הנקראת אלימות.
