למקרא תשובות ישראל לדוח גולדסטון, כפי שפורסמו בסוף השבוע, למקרא דברי ההסבר וההתנצלות שפירסמה ביום ששי הממשלה, אי-אפשר שלא להזדעק: מה, השתגענו? מה, נפלנו על הראש? מה, אנחנו חייבים משהו לאו"ם-שמום, שאינו עושה דבר כדי להיאבק בגורמי הטרור העולמיים באשר הינם?
נכון, על ישראל להדוף את הלחצים עליה. על ישראל להבטיח שנציגיה הרשמיים ואישיה, בעיקר אלה שהיו בצמרת השלטון והצבא עד לפני שנה - לא ייעצרו בשהותם בחו"ל, ולא יועמדו לדין במדינות זרות. על ישראל לעשות כמיטב יכולתה לשמור על קשר חיובי ככל האפשר עם אירגון האומות הבינלאומי, זה שבמליאתו אושרה תוכנית החלוקה מ-29 בנובמבר 1947, שבעקבותיה קמה מדינת ישראל.
ואולם יש גבול להתרפסות, לתפקיד השעיר-לעזאזל שישראל ממלאת בזירה הבינלאומית כמעט מאז הקמתה. יש גבול לצביעות של אירגון זה, שבו יש רוב אוטומטי נגדנו מאז ומתמיד, נעשה אשר נעשה, נפעל כאשר נפעל, תמיד נזכה למטח של גינויים מצטדקים, בעוד אשר אויבינו זוכים בו לתמיכה בכל מהלכיהם, בכל שגיונותיהם.
כבר שנה מאז מבצע "
עופרת יצוקה", שמה שמעסיק כמעט בלעדית את האו"ם - זוהי פעולת ישראל בעזה. פעולת ההתגוננות, שכל מדינה נורמלית במצב דומה לא הייתה ממתינה זמן כה רב, כמונו, עד שתצא למיתקפה על האויב הטורדן.
אפילו אירן הפונדמנטליסטית, המתקדמת בצעדי ענק אל עבר השלמת פיתוחו של נשק שהשמדה גרעינית, אינה בסדר עדיפות של דיוני האו"ם. האיום על שלום העולם כולו הנשקף מטהרן ומשליטה ההיטלריסטי - אינו מדליק אור אדום בבניין הזכוכית בניו-יורק. לכל היותר נורית ורודה, חיוורת.
מכוניות התופת שמתפוצצות מדי יום ביומו בחוצות עירק, פקיסטן ואפגניסטן, הטרור הערבי נגד ערבים, אינן מעניינות במיוחד את אומות תבל באירגונם הבינלאומי. מאות נרצחים מדי שבוע בידי מחבלים מתאבדים - ואין נוקף אצבע. אומות שלמות נתונות תחת משטרי דיכוי, עמים שלמים אינם זוכים לעצמאות מדי משעבדיהם - לא בטורקיה, לא בסוריה ולא באירן (הכורדים), לא בסין (טיבט), לא ברוסיה (הצ'צ'נים) ולא בספרד (הבאסקים), המונים נטבחים ומתים ברעב ובחרב (סודאן) - והאו"ם דומם.
רק הבעיה המלאכותית, ששמה פלשתין, מעניינת את הדוברים בשם מרבית המדינות. הבעיה הפלשתינית? לא ולא, כי אם הבעייה הישראלית. לא הקמת מדינה ערבית נוספת בראש מעייניהם, גם של הערבים, כמו שימת קץ ליישות היהודית היחידה עלי אדמות.
ארה"ב ובעלות בריתה המערביות פועלות צבאית בעירק, באפגניסטן ובפקיסטן, מחסלות באגרסיביות, ללא רחם, קני התנגדות, ובתוך כך פוגעות באזרחים חפים-מפשע, וזה בסדר. אין הללו צריכות אפילו להתנצל, לכתוב דוח מתגונן ומתרפס.
רוסיה טובחת בצ'צ'נים ובגאורגים - ואינה חוששת מגינוי באו"ם. שליטים דיקטטוריים הזויים משמיעים הצהרות אנטישמיות, קוראים להשמדת מדינת ישראל, ואין מי שיקום נגדם. ישראל נהפכה למדינה היחידה בתבל, שמותר לקרוא בפה מלא לחיסולה.
וברצועת עזה עצמה: הטרור הרצחני שמשליט חמאס כנגד מתנגדיו מהפתח, או כנגד מי שדתו נוצרית (ואחת דתו - למות), או מי שמנסה שלא ללכת בתלם - אינו סיבה לתשומת לבה של הקהיליה הבינלאומית. נוח היה לו לאו"ם, שהמצב ששרר עד שפקעה סבלנותה של ישראל - יימשך עד אין קץ. לאמור: החמאס ושאר האירגונים, שהשתלטו באלימות על הרצועה ואוכלוסייתה, משגרים באין מפריע רקטות ופצצות לעבר ערי ישראל, במטרה לרצוח יהודים, ואילו ישראל ממשיכה לשבת בחיבוק ידיים כפי שנהגה במשך שבע-שמונה שנים.
דוח גולדסטון, פרי עטו של יהודי, שבעזות-מצח קורא לעצמו גם "ציוני", הוא כתב השיטנה השקרי, החמור ביותר שפורסם נגד ישראל בשנים האחרונות.
המשפטן מדרום-אפריקה שקיבל על עצמו את משימת השחרתה של המדינה היהודית, שקיבל את טעוניהם השקריים של הרוצחים מעזה, שעשה איפה ואיפה בין מלחמת הגנה צודקת לבין טרור רצחני שכל כולו נועד לפגוע בבני עמו אזרחי ישראל, שמבכה את מות כמה אלפי תרנגולות בלול העזתי ולא את רצח החפים-מפשע בחוצות שדרות ואשקלון, שמו ייחרת לדראון-עולם בתולדותיו הארוכות של העם היהודי.
לא גולדסטון ולא האירגון שבשמו ניסח את הדוח הזדוני שלו, היו ראויים לתשובה כלשהי מצד ישראל.
ולכן, מתמיהה העובדה שישראל נכנעה לדרישה, שעלתה גם מבפנים, להציג תשובות והתייחסויות רציניות לטענות שמעלה הדוח הנושא את השם גולדסטון. לשם מה נחוץ היה הדבר? לשם מה היה דרוש להיכנס לפרטים ולהתווכח עם מסכת טיעונים שקריים נגדנו, שכל כולם לא נועדו אלא להפיח רוח גבית בהתגרויותיהם הבלתי פוסקות של
אחמדינג'אד, נסראללה, הנייה, משעל ודומיהם, נגד ישראל?
מה עוד הייתה צריכה ישראל להוכיח ולהסביר, לאחר שהתפנתה מרצון מתחומי הרצועה, לאחר שעקרה אלפי תושבים שלווים מבתיהם ויישוביהם, לאחר שהבליגה שמונה שנים אל מול הירי לשטחה, ירי שמתבצע מתוך בתי ספר, שכונות מאוכלסות, מסגדים ולולי תרנגולות?
כיצד אפשר לפעול נגד אלמנטים טרוריסטיים בלי שהאוכלוסיה האזרחית תסבול ותשלם מחיר? מה נדרש מאיתנו כאשר אירגוני הטרור עצמם אינם דואגים לא לשלומם של בני עמם, נשים וזקנים, ילדים וטף, ולא לרווחתם הכלכלית? לא גולדסטון ולא האו"ם, עם מזכ"לו הקוריאני, מסוגלים או רוצים להבין זאת. להם יש כתובת נוחה, מטרה קבועה - ישראל. עליה הם טופלים את כל הצרות שבעולם. כך יירצו את הגוש הסרטני, האנטי-ישראלי, החולש על אירגונם.
האו"ם נהפך זה מכבר לחממה אנטישמית במובהק. קן צרעות של אומות ושליטים, ששולטים על סדר יומו, שהפכוהו לזירת התקפות על שלום העולם, כשהאש מכוונת בעיקרה לעבר ישראל המבודדת. מה פלא אפוא, שהאו"ם משתמש ביהודי דפוק, כדי להטיל עוד בוץ ורפש במדינה הדמוקרטית היחידה במזה"ת, המדינה היחידה שמאיימים על עצם קיומה בריש גלי?
אבל מדוע ממשלת ישראל נבהלה? היכן חוט השדרה היהודי-הלאומי של נתניהו, ליברמן וברק? מדוע ישראל עלתה למגרש, לשחק את המשחק שבו ההפסד שלנו נקבע מראש? מדוע נכנסנו למלכודת הזאת, שטמנו לנו ברוב זדונם וערמומיותם הפלשתינים-החמאסים, יחד עם בעלי בריתם ועם השופט המכור, שעשה בעבורם את המלאכה המלוכלכת?
