"מועצת החכמים" או "מועצת השמאלנים"?

לא חלפו להן ולו 24 שעות מאז המאמר שפרסמתי על צביעותה ואטימותה של התקשורת, והנה קיבלנו עוד הוכחה מוחצת לדבריי הקודמים במאמר, בבחינת "בעיטה בפנים", וזאת בתוכנית הנקראת משום מה "מועצת החכמים" בערוץ 10. לאלו מבין הקוראים שלא צפו בשידור ה"איכותי" (שהוקלט ביום שישי בבוקר ושודר בשבת ובמוצאי שבת בלילה), אפרט בקצרה על מהלך העניינים בתוכנית: בתוכנית דובר על נושא "תג המחיר" של המתנחלים, מכיוון שה"מתנחלת" היחידה בתוכנית היא העיתונאית יפעת ארליך ("מקור ראשון"), החלו "החכמים" כהרגלם בקודש לגדף ולהשמיץ את המתנחלים, תוך כדי כך שהם מטיחים בארליך האשמות קולקטיביות ואישיות. הגדיל לעשות העיתונאי "החושב" מ"העיתון לאנשים חושבים", ארי שביט, אשר אמר בזו הלשון: "אני מתבייש בכם [המתנחלים], אני מתבייש בך... אתם מתנהגים כמו קלגסים, פשיסטים" וכולי... כן, כן, אותו "כוכב שביט" אשר גם הסית בזמנו נגד ליברמן כאשר כינה אותו "היידר הישראלי" - לא פחות ולא יותר. אלא שאז, כידוע, זו לא הייתה הסתה, כי אם "הבעת דעה" כמיטב המסורת הבולשביקית בתקשורת הישראלית "המאוזנת". נחזור לתוכנית. ארליך, שבצדק נעלבה מההשמצות ומהטחת הדברים בה, קמה ועזבה את התוכנית. מיותר לציין כי המנחה (דן מרגלית) ושאר "החכמים" המשיכו בדיון "המאוזן", זאת כאשר חמשת המשתתפים - דב ויסגלס, גדעון לוי, אלדד יניב, גדי טאוב, ארי שביט והמנחה דן מרגלית ממשיכים לדבר ומתדיינים בינם לבין עצמם על "תג המחיר" של המתנחלים, ועל "המעשים החמורים" שהם עושים. הנה כי כן חזינו את המצב האמיתי לאשורו (ולא בתוכנית סאטירה) - יושבים להם חמישה אנשי שמאל עד שמאל קיצוני ומתדיינים בינם לבין עצמם על "אלימות המתנחלים" ועל "הדרכים שיש להיאבק" בתופעה זו. היחידה שמזוהה עם הימין נאלצת לעזוב את התוכנית במקרה הטוב, או להישאר ולספוג את הזוהמה השמאלנית מכל עבר במקרה הרע. ולכך ייקרא "איזון וחופש הבעת הדעה"!

לסיכום, לפי דעתי יש להפסיק את שידור התוכנית הפתטית הנקראת "מועצת החכמים", ובמידה שלא תיסגר - אין לאנשי ימין מה לבוא לתוכנית, ואין להם מה לחפש שם. היות שבמצב הדברים הקיים, וכל עוד לא יהיה איזון מתבקש בתוכנית, בין כה וכה לא יתנו להם לדבר. אדרבה, הם רק יושמצו, יותקפו ויושתקו, ואילו הצופה התמים יחשוב כי "אכן הימנים הללו טועים, הנה, עובדה שכל המשתתפים תוקפים את אותם 'חוליגנים אלימים מהימין'". זכורים לשימצה גם כל הניסיונות מהעבר של "אנשי האור", לסלק ולהעיף מהתוכנית את ציפי חוטובלי שנוכחותה בתוכנית כל כך צרמה להם. ולכל אותם אלו שיגידו לי כי "על הימין להשמיע את קולו, ולא להשאיר את הבמה לשמאל ולשמאל הקיצוני בלבד" - להם אני אומר: נכון, אתם צודקים, אך זאת יש לעשות בתנאים שווים. אני לא מוכן להיות ה"ימני מחמד" בתוכנית, ולשחק לפי "החוקים והכללים" של הקומיסרים מהשמאל. לא עוד! וכל עוד זהו המצב, אעדיף לפי שעה להשתמש בכלי יעיל בהרבה, והוא האינטרנט. כאשר יקבלו מנהיגי הימין "אומץ ושכל" ויקימו סוף כל סוף ערוץ ימני אלטרנטיבי, או אז אפשר יהיה לדבר על כללי משחק אחרים והוגנים יותר. עד אז, על אנשי הימין שמכבדים את עצמם להדיר את רגליהם מהאולפנים הממוזגים אשר ברוממה, הרצליה, נווה אילן או גבעתיים.

הבה ונבחן מי הם אותם "החכמים", אותם "פוסט-ליברלים" ודמגוגים בגרוש: ראשית אתמקד בדב ויסגלס - אותו עו"ד היושב בנינוחות ובהתנשאות כה מופגנת בתוכנית. ויסגלס הינו מראשי "פורום החווה" ושמו נקשר כחשוד לכל פרשיות השחיתות של אריאל שרון - החל מפרשת "האי היווני", דרך פרשת "סיריל קרן"; ועוד לא הזכרתי את רווחי "קזינו השלום" (עם שותפיו "לוחם החופש" ג'יבריל רג'וב וידידו מרטין שלאף) ביריחו, שאותם גרף לכיסיו השמנים; ועוד לא דיברתי על תפקידו בסילוק הרמטכ"ל משה (בוגי) יעלון והחלפתו בדן חלוץ ה"איכותי" ("לבנון השנייה") וזאת בכדי לבצע את "תוכנית ההינתקות" (שם יפה לגירוש וטרנספר) שהוא יזם (בכדי להציל את שרון המושחת מהתקשורת), שהן המגורשים מגוש קטיף והן אזרחי הדרום משלמים ויש להניח ישלמו את המחיר בעקבותיה. בעקבות ה"חכם" ויסגלס נאלצנו לבצע את מבצע "עופרת יצוקה" ובעקבותיו קיבלנו את דוח גולדסטון. גדעון לוי - פוסט ציוני ועוכר ישראל מובהק. וכי מה לנו כי נלין על גולדסטון כאשר בתוכנו יושבים אנשים כגדעון לוי. הוא מייצג את השוליים הסהרוריים של השמאל הישראלי, ובכל זאת מצאו לנכון להביאו לתוכנית "המאוזנת", כאילו שאין מספיק אנשי שמאל בתוכנית... אלדד יניב - עו"ד שעבד בעבר עם אהוד ברק (לפני או אחרי "פרשת העמותות"), המייצג את השמאל הסהרורי החוזר השכם וערב על המנטרות "צריך לחלק את הארץ", "זה אינטרס שלנו לבצע עוד הינתקות חד-צדדית" ועוד כהנה וכהנה דברי הבל וסכלות. יניב הוא חסיד שוטה של "כנופיית שלטון החוק" ומסנגר על מערכת המשפט בצורה עיוורת ומוחלטת, וכמיטב המסורת בתוכנית ה"איכותית", חושב כי מפיו יוצאת החוכמה "ורק על פיו ישק דבר", שכן כל מי שחושב אחרת הוא מבחינת יניב - "אינו יודע על מה הוא מדבר", שכן כידוע, "אף אחד לא ילמד את יניב נאמנות ופטריוטיות למדינה", שהוא, כידוע, חכם מכולם ו"הפטריוט הכי גדול מכולם". גדי טאוב - שמאלן קיצוני המרצה באוניברסיטה העברית אשר ב"שטחים הכבושים". טאוב כתב את הספר "המתנחלים", אותם הוא מתאר כ"אויבי העם". בספרו מוצגים המתנחלים כ"טרוריסטים שיש להילחם בהם ולמגר אותם" - לא פחות ולא יותר. אדם מן היישוב שיקרא את "יצירת המופת" של טאוב, יחשוב כי המחבר מדבר על חמאס, חיזבאללה או על ארגון אל-קאעידה - זוהי האנלוגיה הנבזית של טאוב! כל המילים היפות של טאוב על "דמוקרטיה, זכויות אדם וחופש הקניין" נעלמות להן כאשר מדובר ב"קלגסים המתנחלים". כן, כן, אותו ד"ר מלומד אשר למד, הילל ומהלל כה רבות את הקונסטיטוציה, התרבות האמריקנית והחופש האמריקני, הופך לגזען ולמהפכן בולשביקי כאשר משמיעים לו מילה המתחילה באותיות מתנח... אכן לוחם חופש וליברל דגול! ארי שביט - הגענו לדובדבן שבקצפת. ארי שביט, המגיע מ"העיתון לאנשים חושבים", הוא תופעה שאני מכנה "פיצול אישיות" - תופעה שהולכת ומתרחבת בקרב העיתונאים בישראל. ולמה אני מתכוון? לפני הבחירות האחרונות טען שביט, ובצדק, כי "התקשורת כולה סימנה את ביבי והלכה לקרב של ראש בראש כנגדו". עוד הוא טען, גם כן בצדק, כי לבני היא "חלולה וריקה מתוכן", וכי "אנשים בסביבתה מודאגים מחוסר מנהיגותה וחוסר יכולתה בקבלת החלטות". אותו שביט חטף אז בליסטראות מכל עבר. מה לא אמרו עליו? "מגלומן קוקו-ריקו", "פרשן חצר של ברק", "אינטרסנט של מפלגת העבודה" וכולי. בדיעבד התברר, כי הן דבריו על מלחמת התקשורת בנתניהו והן דבריו על ריקנותה ועליבותה של לבני היו נכונים והתבררו כאמיתיים. אלא מה? למרות שהוא חושב, ולעיתים גם אומר דברי טעם, יש לו לשביט עדיין את ה"אינסטינקט הפבלובי" של איש השמאל - אינסטינקט החוזר להפריע שוב ושוב ומתבטא במילים ובסיסמאות ריקות מתוכן, דוגמת "הכיבוש הוא מקור צרותינו וסיבת השחתתנו", ביקורת על בית המשפט העליון היא "סכנה לדמוקרטיה ופגיעה בשלטון החוק", המתנחלים הם "קלגסים ופשיסטים שמזהמים את החברה שלנו" ועוד. כמו אלדד יניב, גם שביט הוא חסיד עיוור של "כנופיית שלטון החוק", וכל ביקורת עליה נחשבת על-פי שביט כ"הסתה וכמלחמה בשלטון החוק" - אכן עולם מונחים שהיינו רגילים אליו מהמשטרים הקומוניסטיים. שיא האבסורד היה בתוכנית האחרונה, בה טען שביט כי "פרידמן עמד מאחורי זריקת הנעל של פיני כהן... היות והביקורת שהעביר פרידמן בעבר על בית המשפט, גרמה להתרת הדם... של שופטי העליון". נו, אתם הבנתם את זה? מסתבר כי פיני כהן הוא "איש חושך ופרידמניסט", והוא עצמו בכלל לא ידע שהוא כזה. המנחה דן מרגלית - עיתונאי חצר של "כנופיית שלטון החוק". לעולם ישבח ויהלל את דורית ביניש, "שמש העמים", ואת "אנשי האור" (שוב מונח בולשביקי בסגנון מפא"י ומפ"ם). מבחינתו של מרגלית, "אנשי האור" הם מני מזוז (שהכשיר את ההינתקות וסינגר על שרון "האתרוג" המושחת), מישאל חשין (גודע הידיים), אהרן ברק (שטען כי "היהודים רוצים לזרוק את הערבים לים"). כמו-כן, מרגלית מייחס ל"אנשי האור" אנשים כאליעד שרגא (אשר התעלם משחיתויותיו של ידידו אהוד אולמרט), עיתונאים כמרדכי גילת (אמנון אברמוביץ' יכול ללמוד ממרדכי גילת עוד הרבה על כתיבת סיפורי מעשיות וכזבים) וסימה קדמון (יש צורך להכביר במילים?). מנגד, מתעלם מרגלית מכל פרשיות השחיתות של ביניש ובעלה יחזקאל ביניש, מתעלם מהקשר המושחת ביניהם לבין השופט עוזי פוגלמן, מתעלם מניגודי העניינים שבין הגודע מישאל חשין לבין נציגו בוועדה לבחירת היועץ המשפטי לממשלה (תאודור אור), אשר כמעט שבחר את ידידם המשותף אגמון, זאת כתגמול על כך שאגמון העסיק בזמנו את אשתו של אור. יד רוחצת יד כבר אמרתי? יש לקוות כי בעתיד הקרוב "יתעורר" מרגלית מתרדמתו, כפי שקרה לו לאחר 40 שנות חברות עם אהוד אולמרט, יתעורר ויראה את מה שהתחולל ומתחולל סביבו מצידה של אותה "דיקטטורה שיפוטית נעלה וקדושה", המכונה משום-מה "אנשי האור". נו באמת... בנוסף לכך, מרגלית הוא האבטיפוס של השמאלן אשר ללא קשר למציאות ולעובדות, ימשיך לחזור על סיסמאות נבובות וריקות מתוכן, כגון "שתי מדינות לשני עמים", "סכנה של מדינה דו-לאומית" ועוד כהנה וכהנה הבלים ודברי שטות. אמנם מרגלית התפכח מעט בשנים האחרונות, אך האינסטינקט הפבלובי, אוי האינסטינקט הרי חזק מכל. לפיכך, גם מרגלית, כקודמיו, תמיד יעדיף לחיות באשליות ולדבר על "שלום של אמיצים", על "חיזוק המתונים" אצל הפלשתינים ועל "מחוות לאבו מאזן" (תסמונת צ'מברליין כבר הזכרתי?). כמה זמן יקח עד שמרגלית יתפכח סופית? ימים יגידו, אם בכלל...

כידוע, "חכמים" אומרים "דברי חוכמה". להלן ציטוטים בודדים מכל אותם "אנציקלופדיות חוכמה" אשר מתארחים בתוכנית: דב ויסגלס: "ביקור השר הרשקוביץ במזרח ירושלים (עיר דוד) הינו פרובוקציה, לכן אפשר להבין את זריקות האבנים עליו... הוא [הרשקוביץ] הרוויח זאת ביושר"... "זריקת הנעל על דורית ביניש היא מתועבת, זהו מעשה נפשע מצד הזורק, היות וביניש לא הרוויחה זאת... וכל מעשיה ראויים לשבח" (מוסד קדוש כבר הזכרתי?). שוב "החכם" ויסגלס: "אי-אפשר להשוות בין שר [הרשקוביץ] בממשלה שעליו זורקים אבנים עקב 'פרובוקציה' שלו, לבין זריקת נעל על ביניש, אשר כידוע מבצעת את עבודתה לעילא ולעילא" (אכן אישה נעלה...). אלדד יניב: "המפגינים בבילעין ובנעלין הם מפגינים שזכותם להפגין [אנשי שמאל "עדינים"], לעומת המתנחלים הברברים אשר תוקפים את חיילי צה"ל ופוגעים בהם"...