כאשר התוודעתי לראשונה לקיומה של
"הקרן החדשה לישראל", סברתי לתומי כי המדובר בגוף חצי רשמי הקשור באופן כלשהו עם מוסד ממוסדות המדינה.
אין מה לעשות: המילה "לישראל" עושה את שלה.
נכון, גם בנק לאומי או תאגידים אחרים נושאים את התיבה "לישראל", אבל אלה הם גופים ותיקים המוכרים לציבור בתור מה שהם - כך שאין חשש רציני להטעיה (אם כי לא בטוח שכל מי שאינם מעורים בהוויה הישראלית יוכלו לפסול נחרצות את האפשרות שבנק לאומי לישראל - משום שמו - הוא בנק של המדינה).
כך או כך, איש לא יכחיש שהתיבה "לישראל" כחלק משמו של תאגיד מוסיפה לו משקל ואולי גם ממד של לגיטימיות ציבורית, וכל זאת - בטרם אותו גוף נדרש להראות שהוא ראוי לכבוד כלשהו.
אין זאת אלא שהקרן החדשה מצאה מן הסתם לנכון להשתמש בתיבה "ישראל" כחלק משמה - במטרה לשכנע ולזכות מיד עם הקמתה בלגיטימיות ובמכובדות ציבורית.
אודה, שאפילו בימים אלו, כשהקרן האמורה נמצאת בעין הסערה ומותקפת בהאשמות על כך שמימנה גופים כאלה ואחרים, שעל-פי אותן האשמות, לא בדיוק פעלו לתפארת מדינת ישראל - גם בימים אלו אני חש לרגע, אולי באופן אינסטינקטיבי, אולי באופן תת-הכרתי, סוג של אהדה כלפי גוף שהמילה "ישראל" היא חלק משמו.
בהקשר לסוגייה זו כדאי לציין כי פקודת החברות, שקדמה לחוק החברות, קבעה מפורשות כי אין לרשום חברה בשמות הכוללים את המילה "ממלכתי", "ממשלתי" וכולי. כמו-כן, קבעה אותה פקודה, כי אין לשרבב לתוך שמה של חברה מילה שיש בה לרמז, בין היתר, על חסותם של נשיא המדינה או של הממשלה או על קשר עם המדינה (אלא אם המדובר כמובן בתאגיד ממשלתי וכולי).
ובכן, מה המסקנה מכל אלה? שיש שמות העלולים להטעות ולהוליך שולל.
הייתכן שהקרן החדשה לישראל עבדה עלי והצליחה לזכות באהדתי - בשל השם המשכנע שלה?
טוב הייתה הקרן הזו עושה אילו סיפקה לציבור הסברים שקופים וממשיים אל מול מאשימיה.
