עמוק מתחת לפני השטח הקרב החל. זרמים ליכודיים תת-קרקעיים מונים את הימים לקראת נפילת שלטונו של נתניהו אף שאין לכך סיבה מוגדרת. אולי זו הפוליטיקה הליכודית המיומנת כל-כך באכילת עצמה מבפנים שמניעה את התהליכים בלי מניע רציונלי.
אי-שם במחשכים יושבים מחשבי הקיצין ומניחים שנתניהו יסתבך בחוטים של עצמו וייפול. מלחמת העיתונים, פרשיות שרה, ערפל היעד המדיני, העצבנות הישראלית יצברו מסה קריטית שתעשה את שלה ותנמיך אט-אט את להבות שלטונו של ביבי. יש מספיק גורמים, בעיקר מחוץ לליכוד, שיתרמו לכך. כך הם סבורים.
חיות השטח של הליכוד ערות כמובן לאי-השקט הזה והן לא שוקטות על השמרים. אבל אם אצל נתניהו אוהבים לומר שהקדנציה הנוכחית תושלם וגם בסופה ייבחר מחדש, הרי שדווקא בביתו הפוליטי מגלגלים תרחישים אחרים, הרבה פחות אופטימיים מבחינתו. נתניהו שם לב לכך ולכן כינס אתמול בכנסת מאה מתומכיו במפלגה.
אם וכאשר ייחלש - יטענו שניים,
בוגי יעלון ו
גדעון סער, לכתר. גם
סילבן שלום יעשה זאת אף כי כוחו כיום חלש מבעבר. יעלון וסער לא שוקטים על השמרים. כלפי חוץ שניהם מתרחקים מהפוליטיקה. בפועל, הם מבצעים חריש עמוק בליכוד, איש על-פי סגנונו ובנפרד כמובן. בוגי כמו בוגי לא משאיר אבן על אבן. בתקשורת הוא הוריד פרופיל לחלוטין. בשטח, לא חדל מעולם להיפגש עם חברי מפלגה וחברי מרכז, מציג בפניהם את עצמו ומשנתו ומנסה לשכנע. הפוליטיקה שלו הייתה ונשארה נקייה. והערבובים הליכודיים עודם זרים לו וכנראה יישארו כאלה.
סער נוקט בטקטיקה מורכבת יותר. מצד אחד הוא מגבה את נתניהו דווקא כדי שלא להצטייר כמי שחותר נגדו. מצד שני, גם הוא לא נטש לרגע את הזירה הפנים-תנועתית. אם בוגי צועד ישר לפנים - יש אומרים עם הראש בקיר - סער מתמרן ימינה ושמאלה. ממש כמו ביבי. הוא מלטף את בסיסי הכוח במפלגה, קרי הימין, אך קורץ לציבור, כלומר לתקשורת הנוטה לשמאל. הבחישות אינן זרות לו אף כי גם הוא מקפיד על ניקיון.
הן סער, הן בוגי, מקפידים לא לבלוט - משאירים לביבי את מרכז הזירה. שניהם לא יתמודדו מולו כל עוד יזכה לתמיכה ציבורית. אפשר להניח ששניהם גם יימנעו מתרגילים עקיפים להחלשתו. מנגד, אם אכן יתערער מעמד נתניהו אפשר לצפות ששניהם יעלו פרופיל, הן בציבור, הן זה נגד זה. עד ואם יתרחשו ההתפתחויות הללו עוד ארוכה הדרך. על נתניהו עוברים כמה שבועות לא קלים, אך בשלב זה מוקדם מאוד להספידו.
