זה היה מזמן, אבל שוב עולה בעיני תמונה קצת הזויה.
מונטריאול, קנדה - ישבנו בסלון ביתו של אריה, ישראלי הגר בקנדה עוד בהיותו ילד, כאשר הוריו הגיעו מישראל. לצידו, רעייתו, גם היא ילידת ישראל שהגיעה לקנדה כבוגרת, פגשה את אריה, התאהבה בו, אני מניח, והם נישאו, הביאו לעולם שני ילדים קנדיים נחמדים, וכולם חיים להם חיים שקטים בארץ שכמעט לא קורה בה מאומה.
- הייתי בקנדה מספר שנים בשליחות ובסיומה חזרתי לארץ.
באותו ערב, ישבו בסלון ביתו של אריה מספר זוגות נוספים, כולם ילידי ישראל או בנים של ילידי ישראל וכמעט כמו בכל התכנסות מסוג זה, החל עד מהרה דיון פוליטי. הדיון נסב סביב השאלה האם צריך לסגת מיהודה ושומרון לטובת מדינה פלשתינית או שיש להישאר שם לעד. היו טיעונים לכאן ולכאן, כולם טיעונים מוכרים ואין צורך לחזור עליהם.
בשלב מסוים, ביקש אריה את רשות הדיבור והצהיר כי אסור לוותר על יהודה ושומרון, שכן, ואני מצטט:
"ביתי יהיה בטווח תותחים של הערבים...". בנקודה זו, ומכיוון שאת שירותי הסדיר סיימתי כקצין תותחנים, שאלתי:
"הכיצד - אני אינני מכיר תותח שיכול לירות פגז משטח יהודה ושומרון ועד העיר מונטריאול...".
