בכל אשמים הטוקבקיסטים

נשיאת בית המשפט העליון הופיעה אתמול בפני תלמידים. בנאומה קבלה הנשיאה על הטוקבקים. כן, אותם אנשים אנונימיים המוצאים מקום לפורקן התסכול שלהם. כן, לביניש כואב על כך שאנשים מצאו מקום להוציא את כל האגרסיות שלהם. טוב אולי לא כולם. מעניין שתגובותיה של הנשיאה על זריקת הנעל עליה, נגעו אך ורק לפיחות לכאורה במעמד בית המשפט העליון. אומרים שאדם קרוב אצל עצמו אולם ניתן לצפות מנשיאת בית המשפט העליון לזווית ראיה מעט רחבה יותר. המקרה באמת חמור. מקרי האלימות בשנים האחרונות נגד שופטים ועורכי דין מעוררים חשש גדול נוכח התרת הרסן ולאבדן הגבולות. מערכת שמירת החוק ובעיקר מערכת המשפט הם נשמת אפה של מדינה מתוקנת, קודש הקודשים שלנו, אלא שככל שהמדינה מתבגרת כך נפרצים עוד גבולות והחוסן החברתי שלנו נסדק. אין זה המקום לחיבור סוציולוגי ולניתוח היסטורי, אולם זה המקום לצפות מנשיאת בית המשפט לגלות מנהיגות. אכן, נשיא בית המשפט העליון עוסק בלפרש חוקים, לנסח את גבולות החוק, את הנורמות ואת אמות המוסר החברתיות בעיקר במסגרת פסקי הדין נוכח הסוגיות המונחות לפתחו, אולם נשיא בית המשפט העליון הוא יותר משופט, הוא לא רק סמל, הוא גם מגדלור- לא רק משפטי אלא מוסרי. יש שבחרו לבודד את אירוע זריקת הנעל על הנשיאה למקרה בודד, יש שעסקו בסמליות הרבה בפגיעה במערכת המשפט, יש שתלו אותה במאבק הניצת על דמותו של בית המשפט העליון בשנים האחרונות ועל תפקידו. בעיני זריקת הנעל היא סימפטום- לא לחולשתה של מערכת אכיפת החוק, אלא לטשטוש הגבולות בחברה הישראלית. אני הייתי מצפה מכבוד הנשיאה לצאת מד' אמותיה ולדבר על העובדה שאין יותר כבוד הדדי בישראל, שאין תרבות שיח, שבתי הספר הפכו לזירת היאבקות במקום למוסדות חינוך. גם ההתנהלות הציבורית והיחסים בין אדם וחברו הפכו אלימים. כל סכסוך שכנים מגיע לבית משפט וכל הנצחות מגיעה לכדי תביעת לשון הרע. זריקת נעל על שופט היא חמורה, אולם יש לראות אותה בהקשר רחב יותר. אני לא מצפה ממערכת המשפט לבחון בציציותיה ולברר את הסיבות לפגיעה במעמדה. אני כן מצפה מנשיאת בית המשפט העליון לשאת נאומים לא בכייניים ולנצל את המקרה לקמפיין חברתי על דמותה של החברה הישראלית, לרבות מערכת החינוך. "...נעלים קונים מהר וגרביים לא חסר. רק מגפים ומכנסים שקונים אותם קומפלט קשה מאד להשיג אותם כעת..." נגני נגני גיטרה כי המלך הוא עירום. ועוד הערה בשולי הדברים. יש דמויות במדינה, שהאזרחים מצפים מהן לסוג של 'על אנושיות'. אנו מצפים מהם להיות מורמים מעם . נכון שבד"כ אנו מופתעים בכל פעם מחדש מהאגו המשבש לעיתים את שיקול דעתם אולם, בד"כ אנו מצפים ממנהיגינו להיות שונים. לכן מה מפתיע היה לראות שוב פעם את כבוד הנשיאה המוקפת עיתונאים בצאתה מבית הספר, מלווה בבעלה. עו"ד יחזקאל ביניש גם מיהר להגיע לבית המשפט העליון לאחר תקרית הנעל, אולם למרות שכבוד הנשיאה היא בשר ודם, אשה בעלת רגשות, אני חש אי נוחות בראותי את בעלה מלווה אותה. מה ? אין לה מאבטחים ועוזרים? מה? אין לו עיסוקים אחרים והוא מונה לשמש בייבי סיטר. אגב, רק לי מפריע לראות את בעלה של נשיאת העליון לבוש חולצת צווארון פתוחה. האין המעמד מחייב גם אותו?