ב-10 בפברואר 2009 נערכו בחירות בישראל. הבחירות, שבמקור היו אמורות להיערך השנה, הוקדמו בשל התפטרותו של ראש ה
ממשלה לשעבר
אהוד אולמרט, בשל חשדות לשחיתות ציבורית.
בבחירות זכתה מפלגת קדימה, אשר צברה 28 מנדטים. מפלגת העבודה התרסקה כאשר זכתה ב-13 מנדטים, והפתעת הבחירות הייתה מפלגת "ישראל ביתנו" אשר זכתה ב-15 מנדטים. גוש הימין בראשות הליכוד צבר 65 מנדטים לעומת 44 מנדטים שצבר גוש המרכז שמאל, ולכן הליכוד זכה להרכיב את הממשלה, למרות שצבר מנדט אחד פחות מקדימה.
בנימין נתניהו כשל לראשונה כאשר הרכיב ממשלה מנופחת ובזבזנית המורכבת מ-30 שרים ו-9 סגני שרים.
נתניהו לא פיתח עור של פיל כמו שהיה ל
אריאל שרון, ולא היה מתוחכם כאהוד אולמרט - אלא למד מהם דבר חשוב אחד: שכדי לשמור על הקואליציה הרחבה צריך לתת אתנן לכל דורש. מה שהוביל לכך ששני השרים המשפיעים בממשלה הם שר הביטחון
אהוד ברק ושר הפנים אליהו ישי.
הבה נבדוק מה עשתה הממשלה בשנה הזו בשלל תחומים:
חינוך השר
גדעון סער ממשיך עם התוכנית "אופק חדש" אשר הונהגה על-ידי קודמתו בתפקיד
יולי תמיר.
המצב במערכת החינוך ממשיך להיות קשה, כאשר לא ברור מדוע לא בוצעו צעדים כגון: ביטול שעת אפס, לימוד בקבוצות קטנות, ביטול ההשתתפות במבחנים הבינלאומיים והקצאת כספים לבניית תשתית.
רווחה גם כאן אין בשורות גדולות. לא הוחלט על מדיניות הגירה, אין פתרון לבעיית הזנות ודרי הרחוב, ומשפחות נחשלות נאנקות תחת כנפי הביטוח הלאומי שלא מסייע להן.
כלכלה אמנם מדינת ישראל צלחה את המשבר הכלכלי, אך אין שינוי במדיניות הכושלת המובילה להעמקת הפערים בחברה, ולייקור המחירים במים ובתחבורה הציבורית. בקיצור: אין מדיניות כלכלית.
מדיניות חוץ קיים משבר קשה עם אמריקה, וחולשתה של ישראל נראית בעיני רוב ארצות העולם. נמשך כינון היחסים עם גרמניה, איטליה וצרפת. וחסרה הכנת תוכנית מדינית אשר תיטיב עמנו ועם הפלשתינים.
משפט ושלטון החוק אין אמון במערכת המשפט. המשטרה חלשה וחסרת אונים כאשר היא לא מקבלת תקציבים הדרושים לה להתפתח. נראית אלימות פושעת בבתים וברחובות. וישנם היעדר ענישה מספקת וטיפול בעבירות מין.
בקיצור, במצב כלכלי וביטחוני סביר, נתניהו לא הוביל שום תהליך אשר ייטיב עם אזרחי מדינת ישראל מחד-גיסא ועם הפלשתינים מאידך-גיסא. הגיע הזמן לעשות מעשים נועזים ולא לתור אחר שרידות בכל מחיר.