למזון שאנו אוכלים ולתדירות האכילה, ישנה השפעה רבה על בריאות השיניים והחניכיים. בכוחו של מזון לבנות שיניים חזקות, לשמור על בריאותן לאחר שבקעו או לחילופין לגרום להרס השיניים ולמחלות חניכיים.
עקרונות תזונה נבונה, מגוונת ומאוזנת (ראה כתבה '
תזונה נבונה במעגל החיים') נכונים גם לגבי בריאות השן. שיניים פגועות ומחלות בחלל הפה, עלולות לגרום לשינויים בצריכת המזון ולהשפיע על המצב התזונתי.
על כותרות השיניים ישנה שכבת ציפוי חלקה וחזקה הקרויה אמייל. כשאנו אוכלים, נדבקות על האמייל שאריות מזון ורוק ונוצר רובד חיידקים הקרוי פלאק. רובד חיידקים זה, כאשר מצטבר ואינו מוסר באמצעות צחצוח שגרתי, יכול לגרום לדלקות חניכיים, עששת ('חור בשן') ואף למחלות דרכי הנשימה.
מזונות שגורמים להרס השיניים מכונים מזונות קָריוגֶניים (יוצרי עששת). המזונות המזיקים ביותר לבריאות השיניים הם מזונות עתירי פחמימות. פירוק הפחמימות על-ידי החיידקים ברובד השן, יוצר חומציות אשר היא זו שגורמת להיווצרות ה'חור' בשן.
מזונות קריוגניים מורכבים מפחמימות פשוטות (סוכרים) וחלק מפחמימות מורכבות (עמילנים) המתפרקות על-ידי אנזים המצוי ברוק (עמילאז). פחמימות פשוטות כוללות סוכרוז, פרוקטוז, לקטוז, מלטוז וגלוקוז (ראה כתבה '
שימוש מושכל בסוכר').
מכל אלה, לקטוז (סוכר החלב) הוא הפחות קריוגני מכולם. עמילנים מצויים במזונות, כגון: לחם, דגנים, אורז, פסטות וחלק מהירקות (כגון: תפוחי אדמה, תירס, דלעת) והקִטְניות היבשות (כגון שעועית יבשה). בהשוואה לסוכר, יצירת החומציות על-ידי העמילנים אורכת זמן רב יותר, כיוון שהם צריכים להתפרק על-ידי הרוק למלטוז. ההשפעה הקריוגנית של העמילנים תלויה בהיותם גולמיים, מבושלים או מלוטשים (refined) ובנוכחות סוכר לבן. דגנים מלוטשים ואפויים בייצור הלחם והקרקרים, למשל, מתפרקים ביתר קלות על-ידי הרוק למלטוז. תערובות של סוכר ועמילנים, כפי שמצויות בדגני בוקר, חלק מהלחמים, דברי מאפה, ומזונות ארוזים מוכנים (convenience foods) רבים, נשארים בפלאק בין השיניים זמן רב יותר, והופכים מזונות אלה לקריוגניים יותר מהסוכר הנאכל בנפרד.
לאמיתו של דבר, מזונות בעלי תכולה גבוהה של סוכר, מסולקים במהירות רבה יותר ויוצרים חומציות למשך זמן קצר יותר מאשר מזונות עמילניים. הקריוגניות של עמילנים גולמיים המצויים בירקות נמוכה. לפירות טריים (מכילים תערובת של עמילנים וסוכרים), למרות התכולה הגבוהה של סוכרים, פוטנציאל נמוך לקריוגניות, במיוחד כשהם נאכלים בזמן ארוחות. זאת כנראה בשל התכולה הגבוהה של מים בפירות בכלל, ובפירות הדר, גם בשל נוכחות חומצת לימון המזרזת הפרשת הרוק, המנטרל את חומציות הפלאק ומספק מינרלים לאזור הפגוע.