לא מאוחר: עדנה ארבל הביתה!

לשופט בדימוס שלי טימן יש דעה רעה על מערכת המשפט. דעה של שופט בנושא כל-כך חשוב, זה כמו פסק דין. דהיינו, הוא שקל היטב בטרם גיבש את דעתו והפיץ אותה. גם לשופט צבי כספי, דעה גרועה על המערכת. הוא השתמש במילים "מערכת המשפט מושחתת". על זה תוסיפו את הסקרים לפיהם רמת האמון של הציבור במערכת, היא (ציטוט:) "בשפל חסר תקדים" (ידיעות אחרונות, 10.12.09). לדניאל פרידמן אין שום קשר לזה... אני בטוח, שגם דן מרגלית, וגם פרופסור פרידמן מוטרדים מרמת האמון הנמוכה במערכת המשפטית, ובמיוחד בבית המשפט העליון. היו רוצים שרמת האמון בעליון תעלה. כמה שיותר גבוה, ככה יותר טוב. כדי שזה יקרה צריך שיתקיימו שני תנאים, שיש ביניהם קשר: השופטים המכהנים, צריכים להיות מקובלים על כמה שיותר שבטים, והתנאי השני: שלכולם, עד האחרון שבהם, יהיה רזומה טהור. נקי לא מספיק - צריך להיות טהור! השופטים הם מורמים מעם, ולכן אנחנו רוצים אותם טהורים. כמה שיותר טהור, ככה עוצמתם המוסרית. וכמה שיותר עוצמה מוסרית, ככה יותר אמון בבית המשפט העליון. העליון הנוכחי מורכב ברובו משופטים עם אוריינטציה שמאלנית חילונית, מה שמנכר את הציבור הימני, דתי, חרדי. ואם זה לא מספיק, בחלק מהם דבק רבב, שאפילו המקלדת היהירה עליה מקיש דן מרגלית את ציוניו, לא תצליח להסיר. אם עדנה ארבל משתייכת ל"בני אור", אזי החלוקה של בני אור ובני חושך, אין לה שום קשר לטובים ורעים. עדנה ארבל היא שופטת עם רזומה (משופץ) בעייתי. כניסתה לעליון התאפשרה בזכות חברות הדוקה עם בעייתית אחרת, דורית ביניש, ובגין מאמץ חריג של מי שכיהן כשר משפטים באותם ימים, טומי לפיד ז"ל. המאמץ הזה כלל עסקה לפיה המתנגדים לה בוועדה לבחירת שופטים, "יקבלו" בתמורה לתמיכתם, את השופטת ברלינר בעליון (אגב, למרות שחלפו שש שנים, ברלינר עדיין מכהנת במחוזי). היו שהגדירו את העסקה כ-"הפוליטיקה של המשפט". לאלה עם הנחיריים הרגישים, הייתה הגדרה אחרת - קומבינה! עדנה ארבל היא (עוד) הוכחה שלבית המשפט העליון בדמוקרטיה הישראלית, נכנסים בקומבינה.