טכניקות שונות בהשראת המוזה

במוזיאון יפו לעתיקות אומנים שונים מציגים את המוזה שלהם, מקור השראתם. גם כאן, מככבות 9 המוזות ואפולו בציור של דיביטיאן אינסה. מרק שנדרוב רואה את המוזה כאישה כציפור וגם כנימפה. יפה מאיר (אוצרת התערוכה) יוצרת אומנות ייחודית ממחזור חומרים. מרלין מונרו של עדה בהט - היא אייקון והשראה לרבים בעולם. אברהם שמי-שוהם שואב השראה מהתנ"ך. איציק אדיר מצייר בפה. הנושא שלו - נשים עסיסיות - באקריליק ורישומים בקו וצבע. אצל אריאלה נחשוני מתמזג קסם המים ומערבולות הדגים עם נמל הדייגים של יפו. ציפי פריינדנרייך ויהודית פסקל מפסלות במתכת או בחומר מערכות יחסים בינזוגיים. אביבה מרומי נותנת "הומאג'" לאמה שנספתה בשואה ואהבה סוסים. מלכה גליקס מעלה תמונות נשכחות מבית הוריה בלוב ומשמרת את המסורת. אילן קרייטר (עו"ד) משמר את הנוף הכמעט נכחד של יפו העתיקה, ורודיקה רבינוביץ מעלה את נופי מולדתה ונופי הארץ בצבעים ססגוניים משכרי חושים. העולם של מרים שטראוס מהפנט והציפורים של חגית אור דלל נוסקים אל החופש. על-ידי הומור והגזמה חושפת האומנית שרה פלד את המציאות היומיומית מאחורי המסכה. מוזה עומדת על הראש או מוזה מרחפת. "רגעים קטנים הממחישים תרבות חברתית בעולם שברירי ואבסורדי". העבודה של ד"ר דליה הקר-אוריון (אומנית, מרצה ומבקרת אומנות) ממחישה את שילוב מקורות ההשראה שלה: במרכז - האומנות - המוזה אצל יוהנס ורמיר, אחד האומנים הדגולים בכל הדורות, במעגל השני - אומנות פרימיטיבית, ובמעגל השלישי - ספרים - עוד מקור השראה חשוב. הטבע - האומן הגדול ביותר, מתבטא בציור וצילום דקלים. "יש כאן התייחסות לתהליכים, התפתחות, אבולוציה". הטבע, בעלי החיים, נותנים השראה לוורדה ברגר. נושא שמעסיק אותה ביותר הוא הכחדת בעלי החיים על-ידי האדם. מעוף הציפורים המופלא משמש לה מודל לשלום שהוא מעבר לגבולות דתות, לאומים, והיא מקריאה שיר שכתבה: אוּלַי, אוּלַי, לוּ כְּנַף צִפּוֹר הָיְתָה לִי, מִצַּמֶרֶת עֵץ יָרֹק הָיִיתִי צוֹפָה שָׁלוֹם.