צרה צרורה בפייסבוק: ילדים וילדות מופקרים

ילדים הגולשים באינטרנט צריכים הכוונה והדרכה. ילדים צריכים שמירה. זהו תפקיד ההורים וגם המורים. אותם מורים ששולחים את הילדים לאסוף חומר מהאינטרנט, בו הם לומדים הרבה יותר ממה שכיוון המורה. ייתכן מאוד שכבר מאוחר מדי. ילד שחווה את עצמאות הפייסבוק ודומיו - לא יוכל לחזור למשחקי הכדור ולדוקים (זוכרים מה זה בכלל?). ילדה שגולשת באינטרנט, לה יש כרטיס יפה בפייסבוק - הבארביות שלה ייראו עלובות לעומת הבארביות בשר ודם באינטרנט וכן כל הבארבים למיניהם. הילדים הללו חשו את טעם החופש, את טעם החשיפה הגדולה, את הפומביות וההתחברויות הרבות. הם מתרגשים. הם מכורים. אולי אי-אפשר להוציא אותם מזה, אבל עדיין אפשר לפקח, אפשר לחנך. זהו צו השעה! המצב הזה מחייב שיעורים מיוחדים בבתי הספר, מחייב היערכות מיוחדת של משרד החינוך. ויפה שעה אחת קודם!

כל מי שמקבל מדי יום או רגע הצעות מהפייסבוק לצרף חבר כזה או אחר, יוכל בוודאי לדמיין מה חש ילד בן 10 כשמציעים לו לצרף לכרטיסו בנות יפות; מה חשה ילדה יפה בת 10 כשמציעים לה לצרף לכרטיסה עלם חמודות שזה עתה סיים צבא או אולי בכלל יצא כבר לגמלאות... אז אם יש לכם ילדים קטנים והם משוטטים להנאתם בפייסבוק, כותבים, מעלים תמונות, מצרפים חברים - אין פה סיבה לגאווה! יש בהחלט סיבה לדאגה! האינטרנט הוא כמו במה מרכזית. הוא חשוף להמון גורמים ולסכנות. הילדים אולי לא ממש מבינים - המבוגרים בוודאי שכן. לכן, חשוב שיהיה פיקוח. ואם אתם לא תהיו איתם - אתם לא תבינו מה קורה באמת. זה לא שאני מציעה לכל אב או אם לפתוח כרטיס בפייסבוק ולהיות חבר לילד כדי לפקח - זה לא בהכרח עוזר. הילד או הילדה מפתחים חברויות שאולי לא ממש ראויות. הם שמים תמונות יפות. יפות מדי... הם חשופים יותר משהם מבינים. אז כשאתם נועלים את הבית בפלדלת, שולחים את הילד לחדרו לשחק קצת במחשב ולגלוש באינטרנט, ואתם שוכבים במיטתכם רגועים, או גולשים בשלווה לפייסבוק שלכם, דעו שהילד בעצם משוטט בחוץ בעולם פרוץ והוא חשוף. לכם, למעשה, אין שום שליטה על המצב.