מדי פעם עולות וצצות במדינתנו פרשות שבגינן מפלס החרפות והחרמות גדל. כמו למשל בפרשה האחרונה, בה האשים פרקליט בכיר (
אורי קורב) את מערכת המשפט - המקום בו הוא מועסק ושאותו הוא מייצג - בדברים ובתופעות אשר אפילו עצם העלאתם על הכתב ייחשבו לחרפה, על אחת כמה וכמה כאשר הם נאמרים בפרהסיה ובריש גלי. הדברים כבר נשמעים בכל עבר, ב"מגדל השן" האקדמי וגם אצל האזרח הסביר ברחובותיה של עיר.
ברם, מוטב לו נעצור שנייה ונחזור אל ההגדרות הבסיסיות של מונחים שנשכחו מלבנו זה מכבר, אך היכולים לשמש אותנו לצורך הדיון וההבנה, כדי שניתן יהיה להקיש ולהתקושש בסוגיות מהותיות ולא לקבל רק את הפשט והטקסטורה - הצורה:
אתיקה הינה תורת המוסר, ענף בפילוסופיה החוקר המוסר ובמיוחד את סוגי החשיבה השונים המדריכים התנהגות אנושית אשר לאורם ניתן להעריכה. העניין המרכזי באתיקה הינו במשמעות ובצידוק של היגדים על אודות צדקתן או אי-צדקתן של פעולות המעלה או העוולה שבמניעיהן. מידת השבח או מידת הגנאי שלהן ראוי מבצע הפעולות, הטוב והרוע של התוצאות שהסבו הפעולות.
בעיית יסוד - האם משפטי עובדה הם אמיתיים או שקריים, כפי שהם נדמים דקדוקית. אם אינם משפטי עובדה כפי שמאמינים הדוגלים בתורת הכשל הטבעי, איך יש לפרש היגדים מוסריים - כהבעות רגש או כציוויים? אם הינם משפטי עובדה - האם הם משפטים אמפיריים על אודות מאפיינים בני תצפית התורמים לאושר הכללי, או שמא הינם אפריוריים, כעמדת הרציונליסטים האתיים (אנשי המוסר התבוני)?
קיימת בעיית התנאים שבהתאם להם ניתן להחיל נכונה שיפוטים מוסריים על התנהגות, האם כדי להיות אחראי מבחינה מוסרית, כדי להיות צפוי לעיצומים של עונש ואשמה - חייב מבצע הפעולות להיות חופשי, במובן שפעולותיו אינן נגרמות באופן סיבתי, או שדי בכך שמה שעשה לא נגרם רק בעטיים של גורמים שהעיצומים אינם יכולים להשפיע עליהם?
אתיקה חברתית - להבדיל מהמונח הראשון - הינה "מערכות ההגות בת ימינו המעניקה לגיטימיות מוסרית ללחץ שמפעילה החברה על היחיד. במערכת זו עקרונות עיקריים: אמונה בקבוצה כמקור היצירתיות, אמונה בצורך להשתייך כצורך העליון של כל פרט על-מנת להשיג השתייכות זו".
פופוליזם - בדרך-כלל נעשה במושג פופוליזם שימוש ככינוי גנאי, אותו מטיחים פוליטיקאים מימין ומשמאל זה בזה, כאשר הם מבקשים להאשים את יריביהם בניהול מדיניות ששיקולים של פופולריות לטובת טווח קצר - הם המניעים אותם, ולא שיקולים בדבר "טובת האומה", או "טובת המדינה". שורשי הפופוליזם באמריקה הלטינית, למשל, "נעוצים באותה תופעה פוליטית חברתית ותרבותית המוכרת במונחים של כניסת ההמון לפוליטיקה".
במצב הנתון של החברה בישראל, מתאימה יותר ההגדרה הבאה של פופוליזם: פופוליזם כ"מכשיר לקידומן של מטרות פוליטיות בלא תלות במפלגות פוליטיות או מוסדות קיימים, אלא על-ידי פנייה לציבור להפעיל לחץ ישר על הממשלות". למעשה, הפופוליזם "מזהה" את רצון העם עם המוסר והצדק. מעמיד רצון זה מעל לכל אמות מידה חברתיות ומנגנוני פעולה פוליטיים, ועומד על הצורך לקיים יחסים בלתי אמצעיים בין העם לממשלה. בדרך-כלל מתלווה אליו האמונה הפשטנית בסגולותיו של העם, העומדות בניגוד מוחלט לאופיו המושחת של המעמד השליט או כל קבוצה אחרת בה נלחמים בשל מעמדה הפוליטי או הכלכלי, ובשל הסטטוס החברתי שלה.