ערב שבת היום. שערי תשובה לא ננעלו.
דמו של איש חסיד ניגר רותח על הארץ. קבוצת נשיאים מקרב המחנה האמוני קראו דרור להרהוריהם האינטימיים ביותר.
מאות בני נוער, שחוו את מגע ידו המנחם של
הרב מרדכי אלון, שוב לא יזכו באוזן רגישה ולב מרטט. הם באו אליו בעתות משבר, על-רקע קרע עם ההורים ובעקבות סכסוך, מר ממוות, עם העולם הסובב.
הנערים הללו כבר קרצו עין לעולם ההוא, מנגד, שהם אומנם אינם מכירים, אם כי סבורים כי בלכתם אליו קלילים בלא גוף ובלא דמות גוף, אך ורק כנפש סוערת ומתייסרת - יימצא להם שם הנוחם; כל זאת עד שהרב מוטי נכנס לחייהם.
עתים נכשל אדם. מעטים עמדו במקומו, רב ההשפעה, של הרב אלון. אדם הוא אדם. בינו לבינו - נפשו יודעת את מר ליבה. אחרים יכולים רק לנחש. במקרה חמור: קיימת אומנם אפשרות דחוקה לעמת מילה מול מילה ולהכריע בחסות אינטואיציה.
מנגד עומדים דמויות בשר ודם. גם אם נקבצו, בלא שנקראו, להרכב שיפוט, הם אינם מיטהרים מנגיעות אישיות ונטיות לב. גם כאן דנים בעלי יצר את יצרו הרע לכאורה של האחר. אלא שבחשיפתו מול עם ועדה - חניכי תרבות יצרית של רכילות והצצה - חרגו נכבדי העדה הרבה מעבר לגבולות הדרישה והחקירה, שקיבלו לכאורה על עצמם.
שאלות רבות עולות אשר לטוהר המניעים של הפרסום. תהיות מהותיות נכרכות אחר הליכי הענישה, הננקטים במעמד אותו הרכב שיפוטי, עתיר עוצמה וכוח. הרהורים נוגים נרשמים בהתייחס לתלמידי חכמים, יושבי על מדין, שנתפסו שנים ארוכות כדמויות מפתח.
ההאשמות לכאורה כלפי מרדכי אלון לעולם לא ילובנו עוד בידי רשות חיצונית מקצועית, שגם לה מגבלות בשר ודם. בצר לו ולכולנו, יתבוסס הנואם הכריזמטי בבוץ הפומבי, בו נדון במצוות אנשי השם ("אנשי השם", תרתי משמע).
ארוכה ומרפא יבואו עתה בחסות האינטליגנציה העממית הפשוטה, נחלת נוער הזהב האמוני, אשר בוחר תמיד בדרכי ליבו על-פי מראה עיניים והלוך נפש.
מרדכי היהודי ישוב בימינו לישב בשער המלך.
