|
תראו מי שמדכא [AP]
|
|
|
|
לעומת זאת, הצעתי למתכנסים לערוך את "חודש האפרטהייד הערבי", שבו כל יום ייוחד לציון אפלייתו של מגזר כלשהו בעולם הערבי. | |
|
|
|
אחת התופעות המדאיגות הקשורות לשיח האנטי-ישראלי, היא אירוע החוזר על עצמו מדי שנה זה כמה שנים – "שבוע האפרטהייד הישראלי", שמארגנות קבוצות של סטודנטים ערבים ומוסלמים במספר גדל והולך של אוניברסיטאות אמריקניות וקנדיות. במסגרת "שבוע" זה ניתנות הרצאות, מוצגות תערוכות ומאורגנות עצרות, המציגות את ישראל כמדינת אפרטהייד גזענית, בניסיון לתייג את ישראל כמדינה בלתי לגיטימית, כמו דרום-אפריקה בשנים של משטר האפרטהייד וההפרדה הגזעית בין שחורים ולבנים. האמת היא, שבישראל אין חוק האוסר על ערבים לרכוש נדל"ן בערים ובשכונות בעלות אופי יהודי, דוגמת נצרת עילית, עכו וכרמיאל, בישראל אין אמצעי תחבורה נפרדים ליהודים ולערבים, בישראל אין חוק האוסר נישואין בין ערבים ויהודים ובישראל אין מקומות עבודה, שבהם מחייב החוק הפרדה בין יהודים וערבים. אולם, מארגני האירועים האנטי-ישראלים הללו מציגים אותה כמדינת אפרטהייד, ותחת דגל " חופש הביטוי" מותר לכל אחד לומר ככל העולה על רוחו. החמור באירועים אלה הוא, שמרצים ישראלים ויהודים מסוימים תומכים בהם ולוקחים חלק פעיל בארגונם ובהוצאתם לפועל. גם חברי כנסת ערבים משתתפים בהם בנאומים שטופי איבה, רעל ושנאה למדינת ישראל ולעם ישראל. שלטונות האוניברסיטאות בדרך כלל אינם מתערבים בהם, בהיותם אירועים ציבוריים ולא אקדמיים, ומתייחסים בשוויון נפש לההסתה האנטי-ישראלית, שכולם יודעים כי מניעיה אנטישמיים. במהלך נדודי בצפון אמריקה הוזמנתי לדיון באוניברסיטת יורק בטורונטו שבקנדה, כדי לדון כיצד יכולים הסטודנטים היהודיים להגן על העניין הישראלי לנוכח מסע ההשמצה השנתי הזה נגד ישראל, המתקיים במספר אוניברסיטאות בקנדה בתחילת חודש מארס. בדיון עלתה השאלה, מהם הנתונים האמיתיים בדבר הפרדה גזעית בישראל, שכאמור אין לה קיום, לפחות לא בחוק. בתשובתי תהיתי אם נתונים אלו ישנו את דעתם של הערבים והמוסלמים, לאחר שהם כבר קבעו כי ישראל היא מדינת אפרטהייד, ואם יש טעם בכלל לפרסם אותם. לעומת זאת, הצעתי למתכנסים לערוך את "חודש האפרטהייד הערבי", שבו כל יום ייוחד לציון אפלייתו של מגזר כלשהו בעולם הערבי: הקופטים במצרים (שלאחרונה נרצחו שמונה מהם בדם קר כשיצאו מכנסייה), הכורדים בסוריה, בטורקיה ובאירן, הבֶּרברים במרוקו, הדארפורים במערב סודן והנוצרים בדרום סודן (רצח עם), הנוצרים בכל מדינות המזה"ת, השיעים בסעודיה, הערבים, הבלוצ'ים, הבהאאים באירן, הנשים בסעודיה, ועוד ועוד מגזרים נרדפים ומדוכאים בעולם הערבי והאיסלאמי, שניתן לארגן עבורם אפילו "חודש אפרטהייד ערבי ואיסלאמי", ולא רק "שבוע". יש להניח, שלא מעט סטודנטים בני אותן קבוצות מדוכאות ישתפו עם היהודים פעולה בארגון "שבוע האפרטהייד הערבי" – לא מאהבת מרדכי אלא משנאת המן. הסטודנטים היהודים היו מופתעים מן ההצעה, המבוססת על הגישה ש"ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה", ושמגמתה היא העברת הכדור למגרשם של הערבים והמוסלמים כדי להעבירם למגננה. לאחר דיון קצר, החליטו המתדיינים לפעול לקיום "שבוע אפרטהייד ערבי", בהנחה שהערבים יפנו לשלטונות האוניברסיטה כדי לבטלו, האוניברסיטה תסרב לנקוט אפליה ותחליט לאסור את קיום שני "שבועות האפרטהייד" – הישראלי והערבי כאחד, ובכך ישיגו היהודים את מטרתם. נחכה ונראה.
|
השקיפות ופגיעתה הרעה באיסלאם
|
|
|
ליטול את הקורה הגזענית מבין עיניהם [AP]
|
|
|
|
, יש אמריקנים רבים הסבורים כי זכותו של מוסלמי שלא לעבור שיקוף גוברת על זכותו של האמריקני לטוס בבטיחות. | |
|
|
|
השיח הפוסט-מודרניסטי האנטי-קולוניאלי שתואר לעיל מעודד את הערבים והמוסלמים השוהים במדינות המערב, חלקם אף באורח בלתי חוקי, להציג דרישות אבסורדיות למדינות המארחות. דוגמה לכך ניתנה השבוע בארה"ב: בעקבות פרשת הנוסע הניגרי המוסלמי, שכמעט הצליח לפוצץ מטוס מעל דטרויט באמצעות חומר נפץ שהטמין בבגדיו ולא התגלה בבדיקה מגנטית רגילה, מוכנסים לאחרונה לשימוש בנמלי התעופה בארה"ב מכשירי שיקוף, שנועדו לוודא כי הנוסעים אינם נושאים בבגדיהם חומרים לא-מגנטיים העלולים להתפוצץ באוויר. אך דא עקא, מועצת הפתווה – פסיקת ההלכה – האיסלאמית של ארה"ב הוציאה פתווה, האוסרת את השימוש במכונות שיקוף אלו על בני אדם בנמלי התעופה, בנימוק שהן פוגעות בצניעות הנוסעים. הפתווה הזו עוררה ויכוח בציבור האמריקני, האם לכפות על המוסלמים – כמו על כל האחרים – לעבור שיקוף כזה בכניסתם לטיסה, וגילתה כי אכן, יש אמריקנים רבים הסבורים כי זכותו של מוסלמי שלא לעבור שיקוף גוברת על זכותו של האמריקני לטוס בבטיחות. כשנשאלתי על כך בראיון בתחנת רדיו בעיר דטרויט, השבתי בשתי שאלות פשוטות: האם המוסלמים בארה"ב מתנגדים לשיקוף גופם בבית חולים כשהם זקוקים למרפא ממחלה? והאם מועצת הפתווה המכובדת הוציאה פסק הלכה נגד פיגועי התאבדות? כיוון שהתשובה לשתי שאלות אלה היא שלילית, ניתן להסיק מכך שגורמי האיסלאם הקיצוני, השולטים במועצת הפתווה, מסכימים במשתמע לייבוא הטרור האווירי לארה"ב, אך מתנגדים לאמצעי הביטחון שנוקטים האמריקנים במיוחד כדי להגן על עצמם מפני טרור זה. מעניין לציין, כי שניים מחברי מועצת הפתווה הם תושבי דטרויט, העיר שכמעט נפגעה מאותו מחבל ניגרי. דוגמה נוספת לנטייה המוסלמית להשתלט על הציבוריות המערבית סיפקה לאחרונה בריטניה. מהגר עבודה מוסלמי ממוצא סעודי עבד למחייתו מספר שנים בסופרמרקט בלונדון בתפקיד מלגזן במחסן. בתפקידו זה הוא שינע מטעני סחורה גדולים וכבדים שהגיעו למחסן, ובין השאר גם מטעני משקאות אלכוהוליים, כמו בירה, יין, ליקר וויסקי. לאחר כמה שנים התקרב הבחור לאיסלאם, ובמסגד אמר לו האימאם שלמוסלמי לא רק אסור לשתות אלכוהול, אלא גם אסור לייצר, להוביל, לשנע ולמכור משקאות אלכוהוליים. המלגזן חש צער וחרטה על שבמהלך שנות עבודתו הוא שינע אלכוהול, ותבע מהסופרמרקט פיצויים בגין אילוצו לעבור על חוקי האיסלאם במהלך השנים שקדמו לחזרתו בתשובה. בית משפט בריטי קיבל את טענתו ופסק לו פיצויים על עוגמת הנפש שנגרמה לו, אך כמובן לא חייב אותו להחזיר את המשכורת שקיבל עבור שינוע האלכוהול, למרות שעל-פי האיסלאם אסור להתפרנס משינוע אלכוהול...
|
|