מדינה פלשתינית: מה תאריך היעד?

ועידת התורמים הבינלאומית למען המדינה הפלשתינית, שנערכה ב-17 בדצמבר 2007, אפשרה לגייס 7.7 מיליארד דולר לטובת הרשות הפלשתינית עד שנת 2010. מטרת הוועידה הייתה לבנות בסיס כלכלי, פיננסי ומוסדי למדינה הפלשתינית העתידית ולגבות את יוזמת השלום של היו"ר מחמוד עבאס באותה העת ממש שבה נערכה גם ועידת אנאפוליס. כיום, שנתיים אחר כך, מתברר כי תהליך אנאפוליס איכזב, אולם בניית היסודות למדינה הפלשתינית התקדמה באופן משמעותי, ומהווה היום בסיס יציב לחידוש המשא-ומתן לשלום בין ישראל והפלשתינים לקראת הסדר שלום. ההתקדמות שהושגה נובעת משתי סיבות עיקריות: ראשית, ההצלחה שאין עליה עוררין של ועידת פריז - הצלחה חסרת תקדים ביחס לוועידת תורמים - שבעקבותיה שולמו בפועל 5.5 מיליארד דולר. התורמים עמדו בהבטחותיהם: הדבר אפשר לממן את תקציב הרשות הפלשתינית, לבצע בהצלחה פרויקטי פיתוח ולענות על הצרכים ההומניטריים של הפלשתינים. אלא שהסולידריות שהביעה הקהילה הבינלאומית הייתה עלולה לרדת לטמיון אלמלא פתחה הרשות הפלשתינית בסדרת רפורמות יציבות ואמינות המבוססות על שקיפות פיננסית ועל מאבק בשחיתות. רפורמות אלו, שבוצעו על-ידי ממשלתו של רה"מ הפלשתיני סלאם פיאד, המחישו את הפוטנציאל הכלכלי הטמון ברשות הפלשתינית. מוסדות השלטון מתפקדים טוב יותר, ביטחון אדם ורכוש השתפרו והמשקיעים הפרטיים חוזרים. הצמצום הניכר במכשולי התנועה שמציב הצבא הישראלי ושיתוף הפעולה בין כוחות הביטחון הישראלים והפלשתיניים מילאו גם הם תפקיד בחידוש הצמיחה הכלכלית (8% בשנת 2009). האם הדברים מספיקים? מובן שלא. בעוד הבסיס התקציבי, הביטחוני והמוסדי של המדינה הפלשתינית הולך ומתגבש, יש צורך שהמדינה הזאת תקרום עור וגידים גם ברמה המדינית והבינלאומית. בנייתה של המדינה הפלשתינית היא כיום מטרה המשותפת לכולם. על כן בירכו צרפת וספרד באופן מיוחד על נאום בר-אילן של ראש הממשלה נתניהו ועל ההכרזה על הקפאת הבנייה בהתנחלויות - גם אם זאת נעשית לזמן קצוב ובצורה מוגבלת. עם זאת, התהליך המדיני לא הגיע ליעדיו חרף מאמציו של ג'ורג' מיטשל. הוא ממשיך לפגר אחר מאמצי המימון של התורמים, ובפרט מאמציו של האיחוד האירופי המספק למעלה מ-50 אחוז מן הסיוע לפלשתין. כדי שיוכלו להמשיך במאמציהם זקוקים המתונים משני הצדדים והגורמים המממנים לפיצוי בדמות אופק מדיני אמיתי. אירופה לא חדלה לפעול בכיוון זה בשיתוף עם ישראל והפלשתינים ובתיאום הדוק עם ארה"ב. תעיד על כך הפגישה שקיימנו עם ג'ורג' מיטשל בבריסל ב-12 בינואר בהשתתפות קתרין אשטון. תעיד על כך גם העובדה שמועצת שרי החוץ של האיחוד האירופי ניסחה ב-8 בדצמבר הצהרה מרחיקת לכת בנוגע למזרח התיכון. כעת צריכה אירופה לקחת אחריות ולמלא את תפקידה. אסור לה להצטמצם לתפקיד של מי שרק נותנת תזכורות - אומנם תזכורות חיוניות אבל שנשמעות לעיתים קרובות כמו מנטרה - בדבר העקרונות ההכרחיים של הסדר הקבע: ביטחון מוחלט לישראל; הכרה - בבוא הזמן - במדינה הפלשתינית על בסיס קווי 1967 וחילופי שטחים; וירושלים כבירת שתי המדינות. אירופה צריכה לעבור היום שלב ולהעניק ערבויות פוליטיות, ביטחוניות ופיננסיות שיסייעו לישראלים ולפלשתינים להתגבר על "סיכוני השלום". הסכסוך הבלתי נגמר הזה צריך להיפתר. האיחוד האירופי צריך למלא את תפקידו לא רק בגלל שהוא ידידם של ישראל ושל הרשות הפלשתינית, אלא גם ובעיקר מפני שהדבר קשור לביטחונו בטווח הארוך: במזרח התיכון קיימים איומים אחרים ומדאיגים הרבה יותר המנצלים את המבוי הסתום בנושא הפלשתיני למטרות תעמולה והסחת דעת פוליטית. על כן הגיע הזמן לתת לצדדים ביטחונות בדבר האופי הבלתי-הפיך של התהליך שאירופה מעוניינת להתחיל בו. העם הישראלי זקוק לערבות לכך שביטחונו וזהותו היהודית יובטחו לטווח ארוך; העם הפלשתיני זקוק לידיעה וודאית כי ישיב לעצמו את כבודו ויקבל את הזכות לחיות במדינה בת קיימא, דמוקרטית ועצמאית. כדי לעמוד באתגר בהצלחה צריכה אירופה לפעול עם שותפיה לקוורטט השלום, ארה"ב, רוסיה והאו"ם ועם ועדת המעקב של הליגה הערבית הכוללת מספר מדינות ערביות חשובות כירדן וכמצרים. אירופה תוכל להסתמך גם על תרומתה של יוזמת השלום הערבית. מעבר "לשיחות הקירבה" המוצעות כעת, שהן חיוניות אך לא מספיקות, עלינו להציע לוח זמנים תחום בזמן למשא-ומתן על סוגיות הסדר הקבע (ביטחון, גבולות, מים, פליטים וירושלים), וכן מנגנון ליווי רציני שיפיק לקחים מטעויות העבר. אירופה יכולה כבר עכשיו לקדם בשטח צעדים בוני אמון נועזים בין הצדדים שיסייעו לחידושו המקביל של המשא-ומתן לשלום, החייב להתחיל ללא דיחוי. היא תוכל גם לארח ועידת פסגה לשלום שתאפשר לחזק ולייצב את הדינאמיקה הזאת, וכך גם לעודד את חידוש המגעים לשלום קבע בין סוריה, לבנון וישראל. בסופו של התהליך, תכיר אירופה באופן קולקטיבי במדינה הפלשתינית, כפי שהיא כבר התחייבה לעשות, ופלשתין תוכל להפוך סוף כל סוף לחברה מלאה בקהיליית העמים המתקיימת בשלום ובביטחון לצידה של מדינת ישראל. בשנה הבאה ימלאו 20 שנה לוועידת מדריד שבה התחיל המשא-ומתן לשלום. לא נותר עוד זמן לאבד. על אירופה לפרוץ את הדרך. זהו המסר המרכזי שהועבר ליו"ר מחמוד עבאס בעת ביקורו בפריז ב-21 וב-22 בפברואר.