ביבי, "טוב לחיות בעד ארצנו"

ישיבת הממשלה, שהתקיימה בחצר ההיסטורית של תל חי בניצוחו של בנימין נתניהו, קידשה את מיתוס המוות "טוב למות בעד ארצנו" במלל הרהב של ראש הממשלה והשרים שהחרו אחריו. לכתובתם אני מבקש להציב את מיתוס החיים - "טוב לחיות בעד ארצנו". כל מה ששודר מישיבת הממשלה בתל חי, הבליט והאדיר את ערך ההקרבה האישית האולטימטיבית בנוסח מצדה ותל חי. וזאת כאשר אין דבר יותר קדוש בארון הספרים היהודי מאשר ערך חיי האדם, ואין דבר יותר נלוז מאשר ריסוק וניפוץ הערך הזה, יהיה זה אפילו בשם אֵם כל האידיאלים. מוטב שנשנן היטב לעצמנו, כי המיתוס המזויף של פטריוטיזם בנוסח "כי טוב למות בעד ארצנו" הוא מיתוס הזוי והוא משמש מפלטו האחרון של הנבל. האימרה של יוסף טרומפלדור - שמייחסים לו את אמירתה ברגעיו האחרונים טרם מותו - "כי טוב למות בעד ארצנו", משרתת רק את התזזיות הריגושית של אלו, שמוכנים להכריז כל רגע על מלחמה נגד אויב ואם אין אויב - אפשר אף להמציא אותו. המיתוס של "טוב למות בעד ארצנו" - שמקבל בימים אלו מעמד מיוחד בתוכניות הלימודים, בתוכניות המורשת ובטקסים שמקיימות כמעט כל תנועות הנוער - עוקר ומסרס כל ביטוי של ספקנות, כל ביטוי של תהייה והתלבטות. שהן הבסיס לקיומו של הומניזם וחברה פתוחה. זה מיתוס היוצר סגירות ועוינות כלפי כל מה שסובב אותנו. את מקומם של חשיבה עצמית ושל דיאלוג מעמיק עם עוד שלל זרמים ופתיחות לפלורליזם מחשבתי, תופסת חשיבה חד-ממדית, והתוצאה - נהירה עדרית עיוורת אחר המיתוס "כי טוב למות בעד ארצנו". מיתוס שעלול להעמיק את ערכי הנכונות להקרבת חיים וטומן בחובו הרס עצמי. מיתוס שיוצר סגירות בפני התמודדות אינטלקטואלית ופוליטית עם אלטרנטיבות אחרות. אל מול המיתוס המקדש את המוות חשוב לי להעלות את הערך העליון של החיים, כי זה הערך שיכול לבנות גשרים לעולם של שלום אליו אנחנו מייחלים.

• טוֹב לִחְיוֹת בְּעַד אַרְצֵנוּ¹
  בְּשִׁעוּר תַּחְבִּיר בְּמִכְלֶלֶת תֵּל חַי
  כָּתַבְתִּי עַל הַלּוּחַ אֶת הַמִּשְׁפָּט:
  "טוֹב לִחְיוֹת בְּעַד אַרְצֵנוּ"
  לִחְיוֹת - נוֹשֵׁא
  טוֹב - נָשׁוּא
  בְּעַד אַרְצֵנוּ - תֵּאוּר תַּכְלִית.
  בִּמְרוֹמֵי הָהָר הִתְעוֹרֵר "הָאַרְיֵה הַשּׁוֹאֵג"
  טָרַף אֶת הַשִּׁעוּר
  וּבְטַרְפֵי מַלְתְּעוֹתָיו כָּתַב עַל הַלּוּחַ אֶת הַמִּשְׁפָּט:
  "טוֹב לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ"
  לָמוּת - נוֹשֵׁא
  טוֹב - נָשׁוּא
  בְּעַד אַרְצֵנוּ - תֵּאוּר תַּכְלִית.
  אֲנִי פּוֹחֵד מִשַּׁאֲגוֹת הָאַרְיֵה
  הַיּוֹרֵד אֵלֵינוּ יוֹם יוֹם מִמְּרוֹמֵי הָהָר
  לִטְרוֹף אֶת חַיַּי.